עֶרֶב –

וְהַיּוֹם הַיָּגֵעַ גּוֹרֵר אֶת מִטְעַן שְׁעוֹתָיו.

שׁוּב נִתַּן לוֹ לִרְגֹּעַ מְעַט מוּל הַחוֹף.

רַגְלָיו הַגְּדוֹלוֹת יְחֵפוֹת, כּוֹאֲבוֹת זְרוֹעוֹתָיו

וְשַׁלְוָה בְּתוֹכוֹ.

וְהָרוּחַ עוֹלֶה לְטַיֵּל אֶל שְׁבִילֵי הֶהָרִים

וּפוֹגְשׁוֹ, וְלוֹחֵשׁ בִּנְעִימָה עֲיֵפָה:

הַבֵּט לְאָחוֹר, כִּי עָלוּ בִּשְׂדוֹתֶיךָ מֵאָה שְׁעָרִים.

וּבָרֵךְ הַלֵּאוּת הַיָּפָה.

יְבֹרָךְ הַשּׁוֹטֵחַ לַיּוֹם אֶת הַחוֹף לִמְנוּחָה,

כִּי יָפִים הַחוֹפִים וּגְדוֹלִים כַּסּוֹדוֹת.

וִיבֹרַךְ הַשּׁוֹלֵחַ עִם עֶרֶב לֵאוּת מְלוּחָה

עֵת מֵאָה שְׁעָרִים מַבְשִׁילִים בַּשָּׂדוֹת.

אָז צוֹנֵחַ הַיּוֹם הַלֵּאֶה אֶל הַיָּם וְגַלָּיו

וְלַיְלָה יָפֶה קָם לִפְרֹשׂ אֶת דְּגָלָיו.