לָשׁוֹן שְׁרוּבָה שֶׁל תֵּבֵל גּוֹחֲנָה לְלַחֵךְ אֶת הָאֶבֶן.

פִּיּוֹת־אֲדָמָה פָּעֲרוּ סִדְקֵיהֶם מוּל שָׁמַיִם.

הוֹ, הָבוּ נָהָר לְשַׁבֵּר הַתְּחוּשָׁה הַצּוֹרֶבֶת.

מַיִם! מַיִם!

קֻרְנָסִים לוֹהֲבִים מִתְנַפְּצִים עַל סַדַּן הֶחָזֶה.

מִי יוֹרִיד לָנוּ בֶּרֶז שׁוֹתֵת מִבְּאֵר־הַשָּׁמַיִם?

סִילוֹנִים שֶׁל שְׂרֵפָה לוֹחֲכִים אֶת הַגּוּף הַהוֹזֶה.

אֵי משֶׁה שֶׁיַּכֶּה לָנוּ סֶלַע צִחֶה?

וְהָעָם מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּבוֹכֶה:

מַ–יִם… מַ–יִם…

מַיִם! הוֹ, מַיִם קְסוּמִים, רְחוּמִים…

כָּל זְהַב הָעוֹלָם יְשֻׁלַּם בִּלְגִימָה יְחִידָה.

עַל מָסָךְ מְעֻרְטָל גּוֹעֲשִׁים נְהָרוֹת עֲצוּמִים,

וְגַלִּים רְווּיִים מַקְצִיפִים מִגָּדָה עַד גָּדָה.

מִתְמוֹטֵט הַמָּסָךְ וְגוֹוֵעַ בְּהֶלֶם שָׂרוּף

וְלָשׁוֹן שְׁרוּבָה שֶׁל תֵּבֵל מַלְחִישָׁה בְּטֵרוּף:

מַיִם בְּדוּיֵי אַגָּדָה – –