מִתֵּבֵל עֲקֻבָּה הוּא יִפְרֹץ חֲצֵרֵךְ,

יִמָּלֵט וְיִדְרֹךְ מִפְתָּנַיִךְ.

אֶת פָּנָיו הַיּוֹקְדִים הוּא יִכְבּשׁ בְּחֵיקֵךְ

כִּי אֵין לוֹ טוֹבִים מִפָּנַיִךְ.

הַנִּיחִי לוֹ, אִמָּא, לִשְׁלוֹת בָּךְ עַד כְּלוֹת

זֶה יַלְדֵּךְ שָׁב אֶל חֵיק־רַחֲמַיִךְ.

הוּא עָיֵף בְּעוֹלַם־הַדָּמִים לְבַלּוֹת

וְאֵין לוֹ שְׁלֵוִים מִדָּמַיִךְ.

יַשְּׁנִי נָא, הָאֵם, אֶת יַלְדֵּךְ הַלֵּאֶה

כְּיַשֵּׁן חַיַּת־בָּר אֶת גּוּרֶיהָ,

הַסּוֹגְרָה בִּשְׂפָתֶיהָ שְׁמוּרוֹת־עֵינֵיהֶם

וּמְסַפֶּרֶת לָהֶם סִפּוּרֶיהָ.

סַפְּרִי לוֹ, הָאֵם, אֶת סִפּוּר־הַפְּלָאִים

עַל אֶרֶץ בְּלִי דֶמַע וָתַיִל;

עַל אֶרֶץ יָפָה, בְּלִי שׁוּחוֹת וּקְלָעִים…

לֹא יִבְכּוּ יְלָדֶיהָ עִם לַיִל.

סַפְּרִי לוֹ, סַפְּרִי כִּי קַיָּם עוֹד מָקוֹם

בּוֹ הַצְּחוֹק מְהַבְהֵב בָּעֵינַיִם;

בּוֹ אֶפְשָׁר לְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים וְלִרְקֹם

חִיּוּכִים שֶׁל פְּרָחִים וְשָׁמַיִם.

…וְהַבֵּן יֵרָדֵם לוֹ, עָרְפּוֹ עַל בִּרְכֵּךְ

וְגֵווֹ הַשָּׁמוּט לְפָנַיִךְ.

אֶת פָּנָיו הַיּוֹקְדִים הוּא כָּבַשׁ בְּחֵיקֵךְ

כִּי טוֹבוּ לוֹ, אִמָּא, פָּנַיִךְ.