הַיּוֹם חָמַק מִכָּאן הַנַּעַר הַיָּגֵעַ,

נָשָׂא רַגְלָיו לָנוּס כַּכֶּלֶב הַסָּטוּר.

לָעֶרֶב בַּמִּסְדָּר, לְאוֹר כּוֹכָב נוֹגֵהַּ,

נִפְעַר בְּדוּמִיָּה מָקוֹם אֶחָד בַּטּוּר.

מַהֲלוּמַת חֶרְפָּה וְזַעֲקַת ‘מַדּוּעַ’,

כְּאֵב שׁוֹאֵג אֵימִים מוּל פַּחַד לַבָּאוֹת.

כָּךְ יְקוֹנֵן הָעֵץ אַחַר עָנָף גָּדוּעַ

וְיָד אֲשֶׁר שָׁכְלָה אַחַת הָאֶצְבָּעוֹת.

פִּתְאֹם נִרְמַס הַכְּאֵב בְּגַלְגַּלֵּי הַזַּעַם

עַל אָח בּוֹגֵד שֶׁנָּס וְאֶת רֵעָיו הוֹתִיר;

בָּחַל בְּסוֹד הַבְּרִית, נִבְעַת מִקּוֹל הָרַעַם

וּבַחֲשַׁאי עָרַק לִמְאוּרָתוֹ בָּעִיר.

נִשֹּׁךְ שָׂפָה, אַחִים; הַדֶּרֶךְ מְיַגַּעַת,

וְיֵשׁ כִּי חַלָּשִׁים כּוֹשְׁלִים בְּרֵאשִׁיתָהּ.

… בָּאֹהֶל הָאָפֹר, לְאוֹר מְנוֹרָה גּוֹוַעַת,

עַל רֵיקוּתָהּ קוֹבְלָה בְּדוּמִיָּה – מִטָּה.