שָׁעוֹת שְׁקוּפוֹת, שְׁחוּחוֹת מָשָׁל כָּשְׁלוּ מִזֹּקֶן,

פּוֹסְעוֹת לְאַט לְאַט בֵּין כֹּתֶל וְתִקְרָה.

בְּצַעַד מְסֻמָּר חוֹמְקִים רִגְעֵי הַבֹּקֶר

עֵת עֶצֶב מְאֻבָּן אֶת הֶחָזֶה יִקְרַע.

דַקָּה וְעוֹד דַּקָּה… הַעוֹד סְגוּרָה הַדֶּלֶת?

עֵינַיִם מְשָׂרְכוֹת דַּרְכָּן לַחַלּוֹנוֹת.

קִירוֹת, קִירוֹת, קִירוֹת – רַק הֵם שָׂרְדוּ בַּחֶלֶד

(זוּלַת נוֹפֵי־הָאוֹר, יַלְדֵי הַחֲלוֹמוֹת).

מִרְבָּץ צוֹנֵן כַּלֵּיל; מַצָּע קָשֶׁה מִפֶּלֶד.

הַרְחֵק הַרְחֵק מַמְתִּין מַצָּע בָּהִיר וָרָךְ.

בְּדָיָה אוֹתוֹ מַצָּע! בְּדָיוֹת נוֹפֵי הַפֶּלֶא!

(אַךְ לָמָּה זֶה הַלֵּב רוֹדֵף בְּדָיוֹת כָּל כָּךְ?)

זִמְרַת עַצְבוּת קוֹלְחָה. עֶרְגַּת הַלֵּב סוֹעֶרֶת.

הָעֵץ מוּל הַחַלּוֹן אֶת הַכְּמִיהוֹת אָסַף.

מַנְעוּל נָתַן קוֹלוֹ. הַדֶּלֶת פֶּה פּוֹעֶרֶת –

בַּפֶּתַח מִזְדַּקֵּר רֹאשׁוֹ שֶׁל אִישׁ־הַסָּף.

חברון, אייר תש"ח