עֲדַיִן תּוֹלֶשֶׁת בְּשָׂר פַּרְחֵי־בָּר בְּסוֹד,

שֶׁיִּפְסְקוּ: כֵּן־אוֹהֵב לֹא־אוֹהֵב

עַכְשָׁו בִּלְשׁוֹן עָבָר: כֵּן־אָהַב לֹא־אָהַב,

יַלְדָּה שֶׁל אִישׁ־תַּם־וְיָשָׁר פֹּה־נִקְבַּר,

תַּמָּה־יְשָׁרָה לֹא תּוֹפֶשֶׂת רֶמֶז.

כֵּן, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר אָבִי בְּבֵרוּר

וְלוּ פַּעַם אַחַת יְחִידָה, לִפְנֵי לֶכְתּוֹ כָּלִיל:

אוֹהֵב, יַלְדָּתִי, אוֹהֵב (וְלֹא בִּלְשׁוֹן עָבָר)

– וְשַׁבְתִּי כַּבָּנִים לִגְבוּלָם.