הַבֹּקֶר קָרֵב כְּמוֹ קַטָּר עַל פַּסָּיו

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת תְּרוּעַת צְפִירוֹתָיו

מְשַׁחֶרֶת לִקְרָב אָבוּד – אָבוּד –

וַעֲדַיִן רֹךְ הַשַּׁחַר בְּחִן־חִוְרוֹנוֹ מֻנָּח

עַל כַּפּוֹת יָדַי הַמְצֹעָפוֹת

שֶׁאֵינָן מַתִּירוֹת לְעַצְמָן לְלַטֵּף אֶת אוֹרוֹ הַבְּתוּלִי

כַּאֲחוּזוֹת בַּחֲזִית שֶׁל סֵרוּב;

אֲנִי רוֹאָה בְּהֶסְתֵּר־פָּנִים אֶת חִזּוּרוֹ הַיּוֹמְיוֹמִי

מְלֻוֶה סֵרֵנָדוֹת בְּעֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת,

וּבָהּ בָּעֵת מִתְיַסֶּרֶת בְּחֶצְיִי עַל שְׁעַת הַבְּדֹלַח הַזֹּאת

שֶׁנּוֹשֶׁרֶת שְׁנִיָּה אַחַר שְׁנִיָּה בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

מִשֶׁאֵין הַלֵּב יוֹצֵא אֵלָיו

וְאֶל יוֹמוֹ.

אֱוִיל הַלֵּב שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת

וְנִקֵּר אֶת עֵינָיו בַּאֲסוֹנוֹ;

עוֹמֵד בְּמוּמוֹ וְאֵינוֹ זָז

גַּם כַּאֲשֶׁר יִבְלֹם הַבֹּקֶר

יוֹם אַחַר יוֹם מַמָּשׁ לְיַד נְשִׁימָתוֹ,

עִם כָּל קְרוֹנוֹת הַמַּשָּׂא.