כְּמוֹ שָׁרְשִֵי אֲוִיר חֲסֻנִּים חוֹבְקִים

חֲסָדֶיהָ כָּל חֵלְכָה וְנִדְכָּא,

וּשְׁדֵי עַצְמָהּ מְנֻדִּים מִפָּנֶיהָ

כִּמְצֹרָעִים, אֵין נוֹגֵעַ.

אִישׁ לֹא מְחַלְצָם מִיָדֶיהָ

(אֵין מִקְלָט לְמֻכּוֹת־עַצְמָן)

לְאַט וּבַלָּאט תִּדְחֲקֶם לְאַשְׁפַּת הֶחָצֵר

וְתִסְגֹּר עֲלֵיהֶם בָּאֶבֶן, וְלֹא תַּעֲדֹר וְלֹא תְסַכֵּל –

וְהִיא בְּטִפּוּל.

וּלְאַט יַרְקִיבוּ שָׁם לְדֶשֶׁן־אֲדָמוֹת

שֶׁיַּעֲלֶה צֶמַח יִפְעָה שֶׁלֹּא מִשּׁוּם זָן מָצוּי;

בְּעָצְמָתוֹ יְבַקַּע אֶת הָאֶבֶן – וְיִתְפַּשֵׁט

בְּעַנְוַת בְּתוּלָיו וְנִיחוֹחַ אֲבִיבָיו מֵבִיס כָּל יַסְמִין

בְּעוֹנָתוֹ

וְעַד חֲדָרֶיהָ יַגִּיעַ.

וְהִיא תִּקְטֹף וְתִתֵּן אֶת פִּרְחוֹ בְּכַד

וְתֵיטִיב עִמּוֹ בְּמַיִם רַכִּים

וְיָמִים רַבִּים תִּגְהַר עַל יָפְיוֹ

וְתָצִיף בּוֹ אֶת עֵינֶיהָ עַד לְבוֹא הָאִישׁוֹן הֶעָמֹק

לְהַכִּיר בּוֹ אֶת פָּנֶיהָ.