אֲנִי פּוֹדָה אֶת שֶׁאָבַד

בַּחֲזָרָה

מִמַּעֲרֻמֵּי הַנּוֹפִים

שֶׁל אֲדָמָה לֹא דְּרוּכָה.

מִשּׁוּם מָה נִדְמֶה לִי

בְּבֵרוּר

שֶׁנִּמְסַרְתִּי לְשָׁם פַּעַם,

כְּזֶרַע לֹא־סָחִיר.

שֶׁכֵּן, מִכָּל מְחוֹזוֹת הָאָדָם

וּמוֹצָא פִּיו שֶׁשִּׁקֵּר לִי

אֲנִי קַשּׁוּבָה אֶל שֶׁקֶט הַתְּאוֹם

הַמְדַבֵּר מִמַּרְבַדֵּי הַמִּדְבָּר

בִּצְהֻבִּים צְרוּבִים

דְּהוּיִים עַד הָאוֹקֶר הַחוֹלָנִי,

שֶׁאֵינָם צִבְעֵי הָאָדָם בְּדָמָיו

אֶלָּא צִבְעֵי הַנֶּפֶשׁ

הַמְבַקֶּשֶׁת עַל חַיֶּיהָ.