כִּשְׁנֵי נַהֲרוֹת־אֵיתָן הִשְׁתַּפַּכְנוּ לַאֲגַם הַתִּיכוֹן,

שְׁנֵינוּ בְּנֵי סַחַף כְּמִנְיַן שְׁנוֹתֵינוּ –

זֶה שֶׁהָלַךְ וְסָב בֵּין בְֶּקַע וְסֶלַע

גּוֹרֵף בַּרְזֶל וּבַזֶּלֶת

וְזֶה שֶׁבְּדֶרֶךְ הַשִּׁלֹּחַ הָלַךְ לְאִטּוֹ

גּוֹרֵף חַלּוּקֵי־מֶלֶךְ.

וּמֵי הָאֲגַם עָטוּ צֶבַע נָדִיר,

שׁוֹמֵר הַשָּׁחֹר וְגַם הַתָּכֹל כִּמְהִילָה נִמְהֶלֶת וּמוֹהֶלֶת

– נִפְעַל וּפָעַל שֶׁאֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ –

כִּי הַבִּנְיָן הוּא לְלֹא מוֹצָא.

וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים

כְּמִסְפַּר גַּלֵּי אַהֲבָתָם

עוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה מִמִּלְעֵיל לְמִלְרָע

וְהַתְּנוּעָה הַגְּדוֹלָה הוֹפֶכֶת לְאוֹת מְרַחֵף.