הוּא מֵת בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת

וַאֲנִי לֹא עָצַרְתִּי.

בְּאוֹרוֹת כְּבוּיִים הִמְשַׁכְתִּי

לְתוֹךְ נוֹסֵעַ אַחֵר – – –

(הוּא שֶׁמִּהֵר, הָיָה עוֹשֶׂה כָּמוֹנִי וְאַף יוֹתֵר)

וַאֲפִלּוּ שֶׁנִּתְעַטֵּף יוֹרְשׁוֹ בְּאוֹתָהּ שְׁתִיקָה

מְצַמְרֶרֶת,

אֲנִי לְמוּדָה בַּקֹּר שֶׁל כְּלָבִים

לְנַתֵּר אֶל לוֹעָם כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם שִׁנַּיִם.

אֵין אֲחִיזָה לַלְּהִיטוּת הַזֹּאת

בִּכְלָלֵי הַנְּהִיגָה;

מִצַּד שֵׁנִי, זְהִירוּת יְתֵרָה

כָּךְ הוּכַח,

קוֹטֶלֶת בַּדְּרָכִים לֹא פָּחוֹת מִמְּהִירוּת מֻפְרֶזֶת.

מָחָר אֶחֱשׁב, אָמְרָה סְקַרְלֶט אוֹ’הָרָה,

וְכַמָּה בָּכִיתִי אִתָּהּ.

מִי שֶׁעָבַר אֶת הָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן

יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חַיִּים אַחֲרָיו.