כְּמוֹ לֹא הֵמִית אוֹתְךָ מוֹתָהּ

אַתָּה שָׁב וְקוֹרֵא לָהּ

וְחוֹזֵר

שֶׁתַּבְעֵר אֵשׁ בְּתַאֲוָתְךָ,

שֶׁחָיָה חַיִּים מְגֻנִּים.

וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת לִי קָרָאתָ

בְּחִיּוּךְ שֶׁאֵין אֲפִלּוּ לְכַלְבִּי הַנֶּאֱמָן,

שֶׁאֶהְיֶה מוֹחָה בִּמְחִי גּוּף אֶחָד

אֶת הֲזָיוֹת־בּוֹאָהּ הַדְּבִיקוֹת.

וְגַם כַּאֲשֶׁר הִתְיַצַּבְתִי כְּחוֹמַת אֲבָנִים חָיוֹת

לְרֹחַב כָּל מְבוֹאוֹתֶיךָ,

רִחְרַחְתָּ סְבִיבָן

בִּנְחִירַיִם שֶׁאֵין אֲפִלּוּ לְכֶלֶב־צַיִד מאֻמָּן

וּמָצָאתָ פִּרְצָה לַהֲבִיאָהּ.

עַכְשָׁו אֲנִי קָמָה וּמְלַקֶּטֶת

אֶבֶן אַחַר אֶבֶן

כְּבֵדָה.

עִם כָּל הַכָּבוֹד לָהֶן,

לֹא הָיָה לִמְקוֹמָן מִשְׁקָל רַב.