לָשׁוּט עַל עָנָף – וְלִהְיוֹת בָּאָה מִתּוֹכוֹ

כְּאֶחָד מִפִּרְחֵי הַשְּׁקֵדִיָּה הַפּוֹרַחַת

בְּלָבָן הַחַי מִכָּל צֶבַע,

וְאֶת הָרִחוּף בָּאָבִיב הַזֶּה לְהַקְפִּיא

וְלֹא לְהַמְתִּין לְשׁוּם קַיִץ שֶׁתָּבִיא.

הָיִיתָ זָקוּק לִי כְּמוֹ לָאֲבָקָה הַלְבָנָה

– הַלָּבָן הַמֵּת מִכֻּלָּם –

וּבוֹלֵעַ הָיִיתָ בְּלֹא מְהִילָה;

אֲנִי בְּכוֹסְךָ הָיִיתִי הַמַּיִם.

וְלֹא הָיָה כְּבוֹדִי פְּנִימָה

וְלֹא הָיָה חֶלְקִי עִם הַשִּׁכָּרוֹן,

אֲבָל חִכִּיתִי לַפַּעַם הַבָּאָה.

עַכְשָׁו עֲזוּבָה טוֹרֶפֶת בַּזִּכְרוֹנוֹת

וַאֲנִי לְחַסְדֵי הָרוּחַ הַטּוֹרֶפֶת בַּפְּרִיחָה

אֲבָל לֹא־עוֹד אֲבָקָה.