הוּא בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם;

לֹא טָעַם מִן הַדְּבָרִים שֶׁמַּשְׂבִּיעִים אָדָם כָּאן

וּכְבָר נְטָשָׁם;

כַּנִּרְאֶה שָׁאַל וְנַעֲנָה.

כְּבָר עָבַר אֶת גְּבוּל הַשְּׁתִיקָה,

וְאֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶת עֲצִיצֵי־הַנּוֹי

וְאֵינוֹ מַצִּיב צִיּוֹנֵי־דֶּרֶך

– מַה שֶׁאוֹמֵר כִּי לֹא יַחֲזֹר.

הוּא הוֹלֵךְ – וְנֶעְלָם

כְּאֵד הַמִּשְׁתַּחְרֵר מִן הָרְתִיחָה.

כְּמִתּוֹךְ עֵינָיו אֲנִי רוֹאָה אֶת הַנֶּעֶזָב

וְהִנֵּה הוּא מָאוּס

וְכָמוֹנִי, נִבְגָּד.