כָּל הַיִּתְרָה נִפְרְשָׂה מוּלִי בְּמַעָרֻמֶּיהָ

וּבְגֹבַהּ אָדָם

וְיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן אֶת רְפִיסוּת רַגְלֶיהָ;

לְפָנִים הִלְּכָה בָּהֶן גְּבוֹהָה

עַמּוּדִים שְׁלֵמִים כִּסְּתָה בְּסֻלָּמוֹת עוֹלִים וְיוֹרְדִים

נוֹשְׂאֵי נְכָסִים –

עַכְשָׁו כְּמוֹ לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ.

כִּי לֹא לְעוֹלָם חַסְדָּם.

לֹא צֹאן וְלֹא בַּרְזֶל

גַּם לֹא מְקֻשְּׁרֵי־הַדָּם

אֲפִלּוּ הִטְבַּעַתְּ בָּהֶם חוֹתָם;

קַל וָחֹמֶר לֹא אַתָּה בְּשָׁכְבָךְ וּבְקוּמְךְ.

גַּם לֹא זוֹ שֶׁבִּי, בִּתְפוּשָׂה מְלֵאָה,

שֶׁיוֹצֵאת וּבָאָה וְחוֹתֶמֶת בִּשְׁמִי

הוֹפֶכֶת וְאֵינָהּ מְסַדֶּרֶת

אוֹרֶזֶת וּפוֹתַחַת

עַד שֶׁיִּמְלְאָנִי לִבִּי לוֹמַר לְכִי

– אַתְּ וְכָל כּוֹבָעַיִךְ.

וּכְבָר הִלְבַּנְתִּי אֶת חוֹבוֹתֶיהָ.

אֵין גַּם מַאֲזָן.

אֵין שׁוּם קֶרֶן קַיָּמֶת.

הַלֹא־כְלוּם נָקִי לְמִשְׁעִי -

וּפֵרוּרֵי־הַפַּחַד, בַּפִּנּוֹת.