כָּל הַיִּתְרָה נִפְרְשָׂה מוּלִי בְּמַעָרֻמֶּיהָ
וּבְגֹבַהּ אָדָם
וְיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן אֶת רְפִיסוּת רַגְלֶיהָ;
לְפָנִים הִלְּכָה בָּהֶן גְּבוֹהָה
עַמּוּדִים שְׁלֵמִים כִּסְּתָה בְּסֻלָּמוֹת עוֹלִים וְיוֹרְדִים
נוֹשְׂאֵי נְכָסִים –
עַכְשָׁו כְּמוֹ לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ.
כִּי לֹא לְעוֹלָם חַסְדָּם.
לֹא צֹאן וְלֹא בַּרְזֶל
גַּם לֹא מְקֻשְּׁרֵי־הַדָּם
אֲפִלּוּ הִטְבַּעַתְּ בָּהֶם חוֹתָם;
קַל וָחֹמֶר לֹא אַתָּה בְּשָׁכְבָךְ וּבְקוּמְךְ.
גַּם לֹא זוֹ שֶׁבִּי, בִּתְפוּשָׂה מְלֵאָה,
שֶׁיוֹצֵאת וּבָאָה וְחוֹתֶמֶת בִּשְׁמִי
הוֹפֶכֶת וְאֵינָהּ מְסַדֶּרֶת
אוֹרֶזֶת וּפוֹתַחַת
עַד שֶׁיִּמְלְאָנִי לִבִּי לוֹמַר לְכִי
– אַתְּ וְכָל כּוֹבָעַיִךְ.
וּכְבָר הִלְבַּנְתִּי אֶת חוֹבוֹתֶיהָ.
אֵין גַּם מַאֲזָן.
אֵין שׁוּם קֶרֶן קַיָּמֶת.
הַלֹא־כְלוּם נָקִי לְמִשְׁעִי -
וּפֵרוּרֵי־הַפַּחַד, בַּפִּנּוֹת.