נָתַתִּי לַזְמַן לַעֲבֹר.

לֹא עָמַדְתִּי בְּדַרְכּוֹ.

וְהוּא שָׁטַף דַּרְכִּי, אַלִּים,

גּוֹרֵף עִמּוֹ אֶת אַבְנֵי הַנָּגֶף

וּמַשְׁאִיר אֶת הַקָּשׁוֹת־לַעֲקִירָה בָּאָפִיק הָרֵיק

מְלֻטָּפוֹת וּמֻחְלָקוֹת

– לִזְכוּתוֹ יֵאָמֵר.

-

פִּתְאֹם, בְּמֵאָה אַחֶרֶת, אֲנִי מִזְדַּקֶּפֶת

וַאֲפִלּוּ מְהַלֶּכֶת

כְּמוֹ לֹא הָיוּ אֵלּוּ אַבְנֵי־מָרָה

וְלֹא הָיִיתִי מְעֹרֶבֶת בִּתְאוּנָה

עַכְשָׁו נִתָּן לְגַלְגֵּל אוֹתָן בַּיָּד

כִּקְמֵיעוֹת

אוֹ כְּאַבְנֵי־שָׂפָה שֶׁל אֵיזוֹ דֶּרֶךְ־רוֹמָאִית

שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ מִמִּקְסַם הַזָּרוּת

שֶׁלֹא הָלַכְתָּ בָּהּ.

לֹא.

– לא אַתְּ.