בִּשְׁפִיּוּת שֶׁלֹא מִבֵּית־מִדְרָשִׁי, צָהֲלָה וְשָׂמְחָה:

"הַיּוֹם הוּא הֶרְאָה לִי נֵס, אוֹ הִיא,

בִּסְתָם יוֹם חֲסַר־שַׁחַר, נֵס!"

וְעֵינֶיהָ בִּנְקֻדַּת הָאַפְסִי.

“עִנְיָן שֶׁבֵּינִי לְבֵינִי”

סָתְמָה לְמַרְאֵה נְקֻדַּת־מַבָּטִי.

"נֵס אֵרַע לִי בְּהֶחְלֵט.

נֵס וַדַּאי,

מִי אִם לֹא הוּא אַחֲרָאִי, אוֹ הִיא?"

מִלִּים עַל סַף לֵיצָנוּת, וְצָחַקְתִּי.

מִלִּים עַל סַף הָאֵשׁ, וְיָרֵאתִי.

תְּהוֹם נִפְעֲרָה בֵּין סִפִּי לְסִפָּהּ

וּבָכִיתִי.

“יִרְעֲדוּ לְרַגְלַי עַצְמוֹתַיִךְ”, הִמְשִׁיכָה

כְּמַמְרִיאָה מִתּוֹכִי,

"הַתְּאֵנָה לֹא תַּחְנֹט פָּגֶיהָ

הָרְעָפִים יִתְרוֹמְמוֹ בְּלֹא אוֹת

– לִי הוּא הֶרְאָה נֵס! אוֹ הִיא".