לֹא תַּאֲמִין –

הָיִיתִי עִם הַשַּׁלְוָה.

אֶפְשָׁר לוֹמַר: בְּהִתְעַלְּסוּת לֹא מֻכֶּרֶת.

רִחוּף אֶל רִחוּף וְאֵין חוֹף וְעֵין־אִישׁ.

לְשַׁבְרִיר שֶׁל שְׁנִיָּה הָיִיתִי עִם הַמְּאוּם

וְהוּא מִן הַזְמַן הָעוֹמֵד;

תָּאֵר לְעַצְמְךָ מִשְׁגָּל נָסוֹב עַל עַצְמוֹ

לִהְיוֹת רוּחַ בְּרוּחוֹ –

וְרָאִיתִי פִּשְׁרוֹ שֶׁל דַּע־אֶת־עַצְמְךָ

עַל מַשְׁקוֹף הַמִּקְדָּשׁ הַיְּוָנִי.

וְאֵיךְ כָּל הַשָּׁנִים פָּרַשְׂתִּי כְּנָפַיִם בְּנִסְיוֹנוֹת הַמְרָאָה

וְאֵיךְ הִתְקַפְּלוּ עַכְשָׁו אֶל הַפְּתָחִים

מִצְטַנְּפוֹת מוּל מִקְדָּשׁ הַמְּעַט.

רְאֵה כַּמָּה זְקוּפָה הָעוֹלָה מִן הַיְדִיעָה

כְּמִבֵּית הַפְּנִינָה;

כָּל גַּלֵּי הָרִיב נִשְׁבָּרִים אֵלֶיהָ, וְרָפָא לָהֶם –

עַכְשָׁו תַּגִּיעַ אֵלֶיךָ

כְּאֶל חוֹף.