הַבֹּקֶר הִוְרִיד בְּגַנִּי הַנֵּעוֹר.

חוֹחִית מִצַּמֶּרֶת צָנְחָה לָהּ.

הִיא חָלְפָה עַל פָּנַי רְחוּצַת טַל וָאוֹר,

צִיְּצָה מֵעָלַי וּפָרְחָה לָהּ.

וְיָדַע לְבָבִי כִּי אֵלָיו צִיְּצָה,

כִּי אֵלָיו, רַק אֵלָיו הִיא רִנֵּנָה.

וְדָלְקוּ רוֹאוֹתַי אֶל רַכַּת הַנּוֹצָה

וְחָזְרוּ: הִיא הִמְרִיאָה.

אֵינֶנָּה.

וּמֵאָז לֹא שָׁמַע עוֹד גַּנִּי קוֹל חוֹחִית,

וּדְמָמָה בֵּין צַמֶּרֶת וָשַׁעַר.

אַךְ רִאשׁוֹן צִיּוּצָהּ יַךְ מֵיתָר בְּתוֹכִי

עֵת יִטֹּף עַל סִפִּי טַל־הַשַּׁחַר.