שֻׁלְחָן, וּמִטָּה, וּכְתָלִים אַרְבָּעָה.

בָּאֶשְׁנָב – מִדְרָכָה וְרַגְלַיִם קְטַנּוֹת.

הַשֻּׁלְחָן הַנָּכֶה מְאֻשָּׁר,

כִּי רָאָה –

עוֹד שָׁלשׁ מִכְּרָעָיו אֵיתָנוֹת.

הַמְחוֹלֵל הַתָּכֹל, הַמַּהְבִּיל אֶת הַתֵּה,

מְדַמֶּה כִּי הוּא חַי יְחִידִי.

– הֵן יִבְעַר!

אַךְ עַל שֶׁכֶם מַדָּף, כָּתֵף אֶל כָּתֵף,

חָבְרוּ יִרְמְיָהוּ, יַלַ"ג וְיִזְהָר.

(“הַמִּבְחָן הוּא מָחָר”…)

וּמֵעַל צְחוֹר־מַפָּה,

נַעֲרָה בִּפְּרוֹפִיל, בְּמִסְגֶּרֶת פְּשׁוּטָה,

מַשְׁפִּילָה מַבָּטָהּ לַסַּפָּה.