שְׁנֵי צְעָדִים אַחֲרֵי הַמָּוֶת

בְּשַׁבָּת לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם

אֲנִי בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה,

עֹד עֹלֶה בַּמַּדְרֵגֹת,

שֹאֵל: “מִרְיָם יֵשׁ?”

אַתְּ עֹנָה:

“מִרְיָם יֵשׁ”.

בָּאתִי אֵלַיִךְ,

בֵּיתֵךְ הָאֶבֶן,

אֶל כֹּתֶל

הַמַּצֵּבָה, לְהֹרִיד

כְּתֹבֶת מָוֶת

מֵעַל הַקִּיר,

יֹם וְתַאֲרִיךְ.

עֹד לֹא

כֹּתְְבִים עַל

מִרְיָם. אִישׁ

עֹד לֹא

הֶרְאָה אֵיךְ

לֹקְחִים בְּיַד

יָמִין אַחַת

אֶת הָעֵץ,

לֹקְחִים אֹתוֹ

וְעֹקְרִים אֹתוֹ

עִם הָרֶגֶב.

אִי אֶפְשָׁר

עֹד לִכְתֹּב

עַל מִרְיָם.

אֶקְרָא אֶל

לִפְנֵי הַמַּדְרֵגֹת.

עֹמֵד לִי

כֹּס חָלָב.

נִרְאֶה, אֶשְׁתֶּה

בִּחְלְיַסְק אֶחָד.

לֹא כֹּתְבִים.

לֹא יֹצֵא

לֹא בָּא.

ח סיון תשמח, 24 מאי 1988