בְּרֵכוֹת הָאוֹר הַנִּפְקָחוֹת לְאַט לְאַט מִתַּחַת לְמִצְחִי

הָיוּ עֵינַי אֵי פָּעַם.

אִמִּי נָשְׁקָה לָהֶן בְּדִמְעָתָהּ, לִשְׁנֵי אַחִים מְנֻצָּחִים

אֲשֶׁר פְּגָעָם הָרָעַם.

מֵאָז יוֹצְקִים שָׁמַי מַתֶּכֶת תַּכְלִילִית וּמֻצָּתָה

בְּאִישׁוֹנֵי הַבֹּקֶר.

מֵאָז עֵינַי בְּאֵלֶם מְבָרְכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתָהּ

וּמַבְרִיקוֹת בַּשֹּׁקֶת.

מֵאָז נִצָּב לִבִּי בּוֹדֵד וָרָם – אִלָּן בּוֹעֵר בְּלֵב שָׂדוֹת,

אֵשׁ סִפּוּרָיו לָסוּחַ,

וְהַשָּׂדוֹת רוֹקְמִים בְּטִיסָתָם שְׁטִיחִים וְאַגָּדוֹת

עַד לַיְלָה וְעַד רוּחַ.

בְּרֵכוֹת הָאוֹר לְאַט לְאַט נֶעֱצָמוֹת מִתַּחַת לְמִצְחִי

כִּי הֵן כְּבֵדוֹת מִיָּיִן,

כִּי חַם הַשֶּׁקֶט וְתוֹסֵס, אִמִּי, לִמְבוּכָתָן סִלְחִי,

עַל סַף חַיַּי לֵיל קָיִץ.