שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כָּאָב כַּבַּת.
שְׁנֵיהֶם קָשִׁים – דָּמוֹ דָּמָהּ.
אֵין הוּא שׁוֹעֶה לְאִישׁ, וְדַעְתּוֹ אַחַת.
וְהִיא בּוֹטַחַת בּוֹ, רַק בּוֹ, וּבָהּ עַצְמָהּ.
לִפְנֵי שָׁנִים גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ אֶחָיו:
"עִמָּנוּ לֹא תִנְחַל, כִּי בֶן אִשָּׁה
אַחֶרֶת אָתָּה". וַיִּבְרַח אֶל הַמֶּרְחָב,
אֶל אֶרֶץ טוֹב; שָׁם לַהֲקַת רֵיקִים
לִקֵּט וַיְהִי רֹאשָׁהּ.
וּבְנֵי־עַמּוֹן עָרְכוּ וּבַגִּלְעָד חָנוּ.
אָז נִזְכְּרוּ זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט בַּנִּדָּח,
וְאַרְצָה טוֹב הָלְכוּ וְאֶל יִפְתָּח פָּנוּ:
"עָלֶיךָ הַתִּקְוָה, אָחִינוּ, קוּם וָהָךְ!
כִּי רַק אַתָּה תּוּכַל לִבְנֵי־עַמּוֹן".
– אֲנִי אוּכָל! אֲבָל אוֹתִי הִנְּכֶם שׂוֹנְאִים,
וְלָמָּה זֶה אֵלַי בָּאתֶּם? פִּזְמוֹן
אַחֵר הָיָה בְּפִיכֶם לְפָנִים. –
"לָכֵן אֵלֶיךָ שַׁבְנוּ. קוּם, עֲלֵה,
גִּבּוֹר הֶחָיִל! בּוֹא! וַחֲרוֹנֶיךָ כְּבֹשׁ!
קָצִין וָרֹאשׁ תִּהְיֶה לְכָל גִּלְעָד – לֹא עוֹד
גּוֹלֶה".
– אָדוֹן אֶהְיֶה לָכֶם, עֵת אֲצַמֵּת עַם־כְּמוֹשׁ!
– אֵלִי, אֲנִי נִשְׁבָּע: תַּן לְפָנַי אוֹתָם,
הָרֵךְ לִבָּם, אֶת יְמִינִי חַזֵּק!
רְאֵה, עֵרוּ גְבוּלְךָ בַּחֲמָתָם.
גְּאַל עַמְּךָ, וְאַרְצְךָ עַזֵּק!
– אֲנִי נִשְׁבָּע: שִׁמְעוּ כֻּלְּכֶם נִדְרִי וּשְׁבוּעָתִי!
אִם אֶעֱשֶׂה בִּבְנֵי־עַמּון כָּלָה –
אֲשֶׁר יֵצֵא מִשַּׁעֲרֵי בֵיתִי,
לְךָ אֶתֵּן, אֵלִי, לְךָ – עוֹלָה!
– מִי שָׁם? לָשׁוּב! לָשׁוּב!… אֲהָהּ,
בִּתִּי! אָבִיךָ נָדַר נִדְרוֹ.
הוֹי, אֻמְלָלָה!… הוֹי, עוֹלָמִי כָּהָה!…
אַתְּ, אַתְּ יָצָאת?… הָאֵל דּוֹרֵשׁ שְׂכָרוֹ.
– אֲהָהּ, בִּתִּי! הֲלוֹא נָשָׂאתִי יָד:
אֲשֶׁר יֵצֵא רִאשׁוֹן מִפֶּתַח מְעוֹנִי
יִהְיֶה עוֹלָה לָאֵל. וְהוּא שָׁמַע, אָרַב לִי כְּצַיָּד
לַטֶּרֶף… הוּא חָמַד דָּמֵךְ… וְלוֹ חַיָּב אֲנִי…
"אָבִי, גְּדוֹל הוּא פָּעָלְךָ!
שִׁמְךָ וּתְהִלָּתֶךָ יִחְיוּ לָעַד.
אֲנִי שְׂמֵחָה. תֵּן שֶׁבַח לְאֵלְךָ.
קַיֵּם דְּבָרְךָ – עַל כֵּן נָשָׂאתָ יָד!"
שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כַּבַּת כָּאָב.
בּוֹרְקוֹת עֵינֶיהָ; פְּנֵי אָבִיהָ חֲשֵׁכָה.
עוֹמֵד דּוּמָם, הֲלוּם־גּוֹרָל; חוֹרְקוֹת שִׁנָּיו,
נוֹחֵר: – הוֹי, אֵל־דָּמִים! תִּהְיֶה… תִּהְיֶה לְךָ! –