יָרַדְנוּ מִלֵּב הַרֲרֵי יְהוּדָה –

גּוּשֵׁי אֲבָנִים, מָעֻזִּים כַּבִּירִים,

סְלָעִים נִדָּחִים וּקְרוֹבִים; פֹּעַל־אֵל,

דָּבֵק בָּם מֵאָז – אֱלֹהֵי הַעִבְרִים.

מִמַּעַל, גָּבֹהַּ, פִּתְחֵי מְעָרוֹת –

פִּיּוֹת שְׁחוֹרִים פְּעוּרִים בֶּחָלָל;

שְׁבִילִים לְחוּצִים אֶל חֲזֵה הַר עֲנָק;

וְצוּק הַשּׁוֹלֵחַ כּוֹתֶרֶת אֶל עָל.

גָּלַשְׁנוּ לְמַטָּה, אֶל גְּבוּל הַשְּׁפֵלָה,

אֶל אֶרֶץ־חוֹלוֹת שְׁטוּחָה וּפְרוּזָה,

אֶל אֶרֶץ גַּנִּים, פַּרְדֵּסִים וְחוֹף־יָם,

אֶל חֶבֶל פְּלִשְׁתִּים שֶׁבֵּין גַּת לְעַזָּה.

בָּתִּים עֲשׂוּיִים מִיָּוֵן וְאַשְׁפָּה,

קְטַנִּים נְמוּכִים – עֲרֵמוֹת שֶׁל עָפָר.

אֵין עַיִן רוֹאָה עוֹד נְוֵה־אֲבָנִים,

וְהָר שֶׁפָּרַשׂ אֶת כְּנָפוֹ עַל הַכְּפָר.

וָהָלְאָה, רָחוֹק, מַשְׁחִירִים אֹהָלִים.

בְּנֵי “עַרַבּ” חוֹנִים שָׁם, מַטֶּה אוֹ בֵּית־אָב.

יַלְדֵי יְשִׁימוֹן! תְּכוּפוֹת יִדִחָקוּם

אֶל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת חֶבְלֵי הָרָעָב.

וְיֵשׁ שֶׁיַּשְׁקִיפוּ גַּגּוֹת אֲדֻמִּים,

בָּתִּים שֶׁסֻּיְּדוּ וּפְנֵיהֶם מַבְהִיקִים.

הֵי, מַה זֶּה צָמַח פֹּה? הֲרֵי מוֹשָׁבוֹת:

גּוּפִים לְבָנִים וְרָאשִׁים מַסְמִיקִים.

זוֹ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים! רְצוּעָה אֲרֻכָּה.

יָרֹק בַּחוֹלוֹת, פַּס פָּתוּל, מְקֻמָּט.

וְרוּחַ קַלָּה תְּנַשֵּׁב לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הַשְּׁפֵלָה, מֵעַזָּה וְעַד גָּת.