יָפָה, יְפֵהפִיָּה, אַתְּ עַלְמָה עִבְרִיָּה:
עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֺרוֺת – כּוֺכָבִים מַזְהִירִים!
עַל רֹאשֵׁךְ תַּלְתַּלִּים יִתְנַשְׂאוּ כַגַּלִים,
אַתְּ הוֺד עֲלוּמִים, אַתְּ שִׁיר הַשִּׁירִים!
אַךְ הָהּ, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
אַתְּ לָנוּ נָכְרִיָּה!
כִּי לְלֹא אֱמֶת, אַתְּ “יוּלִיָּא” חוֺתֶמֶת
וּשְׁמֵךְ בַּקֹּדֶשׁ רִבְקָה אוֺ שָׂרָה!
מִדְבָּרֵךְ: קֶה, קִי, פַּרְדּוֺן וּמֶרְסִי,
שְׂפַת עַם לוֺעֵז הִיא וּלְעַמֵּךְ זָרָה.
וּבְכֵן, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
אַתְּ לָנוּ נָכְרִיָּה!
הֲמוֺן שִׁירַיִךְ, מַנְגִּינוֺתַיִךְ
מִצִּיּוֺן רָחָקוּ, עֹרֶף לָהּ פָּנוּ;
שִׁירֵי אֲהָבִים, מַנְגִּינוֺת עֲגָבִים,
לֹא לָנוּ הֵמָּה, אֲחוֺתִי, לֹא לָנוּ!
הָהּ, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
אַתְּ לָנוּ נָכְרִיָּה!
אַלּוּף לִנְעוּרַיִךְ לָךְ בָּחֲרוּ הוֺרָיִךְ
נַעַר מַשְׂכִּיל גַּם דָּגוּל מֵרְבָבָה,
מֵעֵינוֺ הַיָּפָה נֶפֶשׁ טְהוֺרָה נִשְׁקָפָה,
עַל מִצְחוֺ מְרַחֶפֶת מַחֲשָׁבָה.
אַךְ הָהּ, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
אַתְּ לַחֲתָנֵךְ נָכְרִיָּה!
לֹא חֲסַר דֵּעוֺת גַּם בַּעַל הַפֵּאוֺת,
אִם כִּי אֲרֻכִּים מַדֵּי הֶעָנָו,
הוּא לְעַמּוֺ לֹא זָר וּבְצָרָתוֺ לוֺ צָר,
וְזֹאת הִיא הָעֲנָנָה עַל פָּנָיו.
אַךְ הָהּ, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
גַּם לוֺ אַתְּ נָכְרִיָּה!
כִּי שַׂר חֲמִשִּׁים שִׁכּוֺר, חֲדַל אִישִׁים.
כְּיָתֵד נֶאֱמָן תָּקוּעַ בִּלְבָבֵךְ;
כִּי לִבֵּךְ תָּאַב כַּפְתּוֺרֵי הַזָּהָב,
הוּא חֲלוֺמֵךְ בַּלֵילוֹת עַל מִשְׁכָּבֵךְ.
הָהּ, עַלְמָה עִבְרִיָּה,
אַתְּ לָנּוּ נָכְרִיָּה!
[תרמ"ז]