1

הָיִיתִי הַרְחֵק.

חָזַרְתִּי.

הַנְּשָׁמָה עַתִּיקָה מְאֹד. יֵשׁ אוֹמְרִים

קַיֶּמֶת לָעַד, אֲפִלּוּ בְּלִי גּוּף.

פַּעַם כָּאן פַּעַם שָׁם וְגַם בְּשׁוּמָקוֹם.

פַּעַם חָשָׁה עַצְמָהּ בְּטוֹב וּפַעַם

הִיא זָרָה לְךָ, אֲבוּדָה, גַּם לְעַצְמָהּ.

קָשֶׁה לָדַעַת אֵיפֹה הִיא עַכְשָׁו.

אֵין לִרְאוֹת אוֹתָהּ, לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ, אִי אֶפְשָׁר

לָגַעַת בָּהּ, לִטְעֹם אוֹתָהּ, לְהָרִיחָהּ.

אֲבָל מַה יַּעֲשֶׁה הַגּוּף בִּלְעָדֶיהָ.

2

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים אָמַרְתִּי בִּצְחוֹק

אֲנִי צֶאֱצָא שֶׁל עֵץ, אֲבוֹת־אֲבוֹתַי

הָיוּ עֵצִים, אֲנִי מַרְגִּישׁ הֵיטֵב

מַה זֶּה לִהְיוֹת תָּקוּעַ בָּאֲדָמָה, בְּלִי יְכֹלֶת לָזוּז, בְּעוֹד

הָרֹאשׁ לְמַעְלָה, נוֹשֵׁב עִם הָרוּחַ

וּמַה זֶּה לַעֲמֹד קֵרֵחַ מִכֹּל

בַּכְּפוֹר הַקָּרֵב.