שַׂחֲקָן מְפֻרְסָם, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ־הַבָּמָה, כִּשְׁרוֹנוֹ הַגְּאוֹנִי עָמַד לוֹ לְהוֹפִיעַ בְּתַפְקִיד מַלְוֶה בְּרִבִּית, אַכְזָר וַחֲסַר כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל רַחֲמִים. וְהָאֳמָן הַזֵּה הָיָה גַם לֵץ גָּדוֹל, וּבְכָל פַּעַם הִפְתִּיעַ אֶת הַקָּהָל מִלְּבַד בְּמִשְׂחָקוֹ הָאֲמִתִּי גַם בְּכֹחוֹ לִלְבּשׁ צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם יְדוּעִים כְּדֵי לְלַגְלֵג עֲלֵיהֶם מֵעַל הַבָּמָה וּלְשִׂימָם לִצְחוֹק בְּפֻמְבִּי. וְכֵן כְּשֶׁהוּא אָמַר לְגַשֵּׁם אֶת דְּמוּת הַמַּלְוֶה, הַגְשָׁמַת הָרֹעַ הַמֻּחְלָט, בָּחַר לוֹ לְדֻגְמָא קַוֵּי פָּנָיו וְחִיצוֹנִיּוּתוֹ הָאָפְיָנִית שֶׁל אֶחָד מֵאֲמִידֵי הָעִיר, אָדָם נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בִּגְלַל הוֹנוֹ הֶעָצוּם, אֲבָל בּוֹ בַּזְּמַן גַּם אֲצִיל הַלֵּב וּנְדִיב הַיָּד לְהַפְלִיא.

הַהַצָּגָה הִתְקַיְּמָה. בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָאוּלָם הַמָּלֵא אֲנָשִׁים יָשְׁבוּ לָהֶם פְּנֵי הָעִיר, וּבְתוֹכָם הֶעָשִׁיר; וְעַל הַבָּמָה הִתְיַצֵּב מִשְׁנֵהוּ, דּוֹמֶה לוֹ בְּצַלְמוֹ וּבִדְיוֹקְנוֹ כְּאָח מִלֵּדָה. דּוֹמֶה לוֹ אֲפִלּוּ בְּגִזְרַת הַחֲלִיפָה וּבְצֶבַע הָעֲנִיבָה… הַקָּהָל נִדְהַם. כֻּלָּם הִכִּירוּ וְהֵבִינוּ גַם אֶת הַמָּשָׁל וְגַם אֶת הַנִּמְשָׁל. וּבְקֹצֶר רוּחַ הִמְתִּינוּ לְאֵיזֶה צַעַד מִצַּד הַנֶּעֱלָב. שֶׁמָּא יָקוּם וְיַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם? שֶׁמָּא יַפְרִיעַ בִּקְרִיאַת מְחָאָתוֹ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמַּחֲזֶה וְיִדְרֹשׁ אֶת הַפְסָקָתוֹ מִיָּד? לֹא! כְּלָל וּכְלָל לֹא! הוּא אֵינוֹ מַרְאֶה שֶׁמֶץ שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת וְאִי מְנוּחָה. כְּשֶׁהַמָּסָךְ יוֹרֵד, אַחֲרֵי כָּל מַעֲרָכָה, גַם הוּא מוֹחֵא כַּף.

הוּא אִכְזֵב אֶת כָּל הָאוֹהֲבִים לִשְׂמֹחַ לְאֵיד חֲבֵרָם. כְּתֹם הַהַצָּגָה, כְּשֶׁהִתְחִיל הַקָּהָל לְהִתְפַּזֵּר, נִכְנַס הֶעָשִׁיר לַחֲדַר הַשַּׂחֲקָנִים, נִגַּשׁ אֶל הָאֳמָן, לָחַץ אֶת יָדָיו וְאָמַר לוֹ: “זֶה כְּבָר יְדַעְתִּיךָ כָּאֳמָן בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, אֲבָל הַפַּעַם עָלִיתָ עַל עַצְמְךָ! קָלַעְתָּ אֶל הַשַּׂעֲרָה מִבְּלִי הַחֲטִיא! חָסֵר רַק קַו קְטַנְטַן כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַתְּמוּנָה, וּבִרְצוֹנִי לְתַקֵּן זֹאת”. אָמַר וְהוֹצִיא מֵעֲנִיבָתוֹ סִכָּה שֶׁל זָהָב מְשֻבֶּצֶת אַבְנֵי חֵן וְקָבַע אוֹתָהּ בַּעֲנִיבַת אָחִיו־תְּאוֹמוֹ.