לֹא הָיְתָה עוֹד קֶשֶׁת הֲדוּרָה שֶׁכָּזֹאת:

כְּחִשּׁוּק הֶחֱשִׁיקָה אֵת הַשָּׁמַיִם.

לֹא הָיָה עוֹד חִשּׁוּק קָדוֹשׁ שֶׁכָּזֶה,

רָחָב וּמְחַבֵּק כָּמֹהוּ,

אַךְ הִנֵּה בָאוּ הָעַרְבַּיִם.

כְּבָר נִמְאַס לְכֻלָּם לְהִשְׁתָּאוֹת בָּהּ,

לְזוֹטִים, בְּהֵמוֹת, וְכַנָּפַים,

הִתְבַּיְּשׁוּ הָעֵינַיִם וְהָאֶגְרוֹפִים,

שֶׁלְּמַטְלִית צִבְעוֹנִית שֶׁכָּמוֹהָ

נְמוֹגִים בְּכִלְיוֹן-עֵינַיִם.

אֲפִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ הַיְשִׁישָׁה

קָרְצָה עַיִן מִשׁוּלֵי הַשֶׁפֶל,

מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ, שֶׁקֶּשֶׁת-בֶּעָנָן,

פֶּלֶא-צְבָעִים הִשְׁתָּאוּת מַצְמִיחַ

בְּשָׂדֶה מְפֻכָּח שֶׁבַּזֶּבֶל.

רַק הַקֶּשֶׁת עֲדַיִן הִתְמַהְמְהָה,

וְעִם רִדְתָּהּ רָב יָפְיָהּ הַנֹּגֵהַּ.

עַל הַשָּׂדוֹת הִבִּיטָה בִבְכִיָּה

וְאַחַר – אֲחָיוֹת-עֲנָנִים הִסְפִּיגוּ

אַט-אַט אֶת קָדְשֵׁי גְוָנֶיהָ.

הַשֶּׁמֶשׁ הַיְשִׁישָׁה צָנְחָה בְחִיּוּךְ,

כָּל הָעוֹלָם נֶאֱנַח בְּהָקֵל-לוֹ:

לֹא יִתָּכֵן לְשָׂדוֹת מְיֻזָּעִים

קוֹמֵדִיּוֹת-שָׁמַיִם קְדוֹשׁוֹת

מְשַׁטּוֹת, נֶהְדָּרוֹת מֵעֵין-אֵלֶּה.