לֹא! אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!

קָדוֹשׁ הַדָּם,

קְדוֹשִׁים חַיֵּי אָדָם,

אֲבָל גַּם אֶת חַיֵּינוּ נְקַדֵּשׁ וְנוֹקִיר,

וְיָדַע כָּל אוֹרֵב מֵאַחֲרֵי כָּל קִיר:

אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!

דָּמֵנוּ כְּמָיִם עַל כָּל אַדְמוֹת תֵּבֵל…

אַךְ פֹּה לֹא נִהְיֶה כְּעָלֶה נוֹבֵל,

כְּעָלֶה נִדָּף מִכָּל רוּחַ נוֹשֶׁבֶת –

פֹּה לֹא כְּצֹאן נִפְגֹּשׁ אֶת הַמָּוֶת!

פֹּה לֹא יַכּוּנוּ בְּשֵׁבֶט עַל לֶחִי,

נָשׂר אֶל הַמָּוֶת – וְנֶחִי!

וְלֹא תַפְחִידוּנוּ! מַה סַכִּינִים וְחִצִּים

לְעַם, אֲשֶׁר כָּלוּ לוֹ כָּל הַקִּצִּים?

מִשּוֹאַת רְשָׁעִים לֹא יַעֲרֹץ וְלֹא יֵחַת

עַם אֲשֶׁר נוֹתְרָה לוֹ רַק דֶּרֶךְ אַחַת,

רַק דֶּרֶךְ אַחַת: בְּאַרְצוֹ לְהִגָּאֵל,

בְּאַרְצוֹ הָאַחַת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

כ“ז ניסן, תרצ”ו