(שִׁיר עֶרֶשׂ)

אֲפֵלָה אֲדֻמָּה,

רְחִישָׁה עֲמוּמָה:

הַשָּׂדוֹת בּוֹעֲרִים…

עַל מִשְׁכָּב עוֹלָלִי,

עֲרִיסַת גּוֹזָלִי,

שִׁלְהוּבִים דּוֹהֲרִים.

נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

מֵעֲנַן הֶעָשָׁן;

אַל תִּפְחַד, אַל תִּירָא

מִפְּנֵי אֵשׁ סוֹעֲרָה –

סְגֹר עֵינֵיךָ וִישָׁן.

אִם שְׂרוּפָה הַקָּמָה –

עוֹד תִּפְרַח אֲדָמָה,

נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל;

עוֹד נִקְצֹר קְצִיר הַגִּיל

בִּיהוּדָה, בַּגָּלִיל,

בְּשַׁדְמוֹת יִזְרְעֶאל.

מֵעָנָן וּמֵאֵשׁ

עוֹד נַקְשִׁיב: “עֲלֵה! רֵשׁ!”

בִּצְלִילִים אֵיתָנִים.

גַּם נַעֲלֶה, גַּם נִירַשׁ

וּפִרְיֵנוּ יִרְעַשׁ

כְּבַיָמִים מִלְּפָנִים.

וִירֹעָע וִירֻנָּן!

הֵן בְּאֵשׁ וְעָנָן

בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

כְּבָר הנִחָה פַּעַם אֵל

אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

מִנֵּכָר לַמְּכוֹרָה…

הֵרָדֵם, עוֹלָלִי,

נוֹמָה, נוּם, גּוֹזָלִי,

עַד הַשַּׁחַר יָנֵץ;

אָז נֵצֵא שׁוּב בַּשִּׁיר

לַחֲרוֹשׁ אֶת הַנִּיר

וְלִנְטוֹעַ הָעֵץ.

עֶצֶב־לֵיל אָז יִבְרַח,

וּמִלֵּב יִשְׁכַח

כָּל הַכְּאֵב הַיָּשָׁן…

נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

סְגֹר עֵינֶיךָ וִישָׁן…

אלול תרצ"ו