– "כֵּיצַד זֶה קָרָה, כֵּיצַד זֶה אֵרַע,

כִּי בְאוֹתוֹ עֵסֶק בִּישׁ, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן רַע

נִכְשַׁלְנוּ גַם אֲנַחְנוּ, אַתָּה וַאֲנִי?

אֱמֹר לִי, אֱמֹר נָא, אֱלִימֶלֶךְ בַּת־עֵינִי!"

כָּךְ סָח רַבִּי זוּשֶה לַצַּדִּיק אָחִיו,

וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ אֶת עֵינָיו הִרְחִיב:

– "לִבָּתִי־זוּשֶׁה, מַה קָּרָה? מָה אֵרַע?

מָתַי וְאֵיפֹה עָבַרְנוּ עֲבֵרָה?

– "הֲרֵי זֶה חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן!

מִדֵּי אֶזְכְּרֶנּוּ לֹא אוּכַל לִישׁוֹן!

בְּנִשְׁמָתוֹ הֵן הָיוּ כְלוּלוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת

שֶׁיָּרְדוּ אַף תֵּרַדְנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת.

וּבְכֵן גַּם נִשְׁמוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת

הָיוּ, אֲהָהּ, שֻתָּפוֹת לַחֵטְא!

גַּם אֲנַחְנוּ אָכַלְנוּ הַפְּרִי בְּאִסּוּר,

גַּם אֲנַחְנוּ גָרַמְנוּ מָוֶת לַיְצוּר!…

וְרַבִּי זוּשֶׁה מֵעָצְמַת הַכְּאֵב נֶאֱנַק.

בְּרַם אָחִיו בְּנַחַת מִקְטַרְתּוֹ יָנַק:

"הוֹי, זוּשֶׁה־לִבָּתִי – וְחִיּוּכוֹ נוֹהֵר –

חַיָּב אַתָּה לִשְׂמוֹחַ וְלֹא לְהִצְטַעֵר.

הֵן אוֹתוֹ הַפְּרִי לוּלֵא בָא אֶל פִּינוּ,

כִּי אָז מִתּוֹךְ סִכְלוּת תָּמִיד דִּמִּינוּ

כִּי לוּ מֵעֵץ הַדַּעַת הָיִינוּ טוֹעֲמִים

וְהָיִינוּ כֵאלֹהִים, יוֹדְעִים וַחֲכָמִים.

עַכְשָׁו מִשֶּׁאָכַלְנוּ – הֲרֵי נוֹכַחְנוּ

כִּי כְלָל לֹא חָכַמְנוּ, כִּי בוֹעֲרִים אֲנַחְנוּ,

וַהֲרֵי הַמָּוֶת עִם כָּל הַמְּרִירוּת

טוֹב בְּהַרְבֵּה מֵחֵטְא הַיְּהִירוּת".