אל אוצר התבונה ומבצר הבינה נזר החברים
וראש המדברים תהלת התורה וגלת המנורה
מרנו ורבנו נתן וכו'. מאת המשתחוה לפניו
המתאוה לראות פניו יהודה הלוי ברבי שמואל נ"ע.
אבני נזר מתנוססות, ובנזר דורנו מתעלסות, ולאבן שתיה מתיחסות ובכל אבן יקר מתקלסות הוא הנזר, הנקבע על אבן העזר, אבני חפץ כל גבולו, ואבן הראשה ממעל לו, ואבני חן מימינו ומשמאלו, וקרנים מידו לו. ימים אפורר, ורפאים אעורר, כי אתעורר לשורר. בבוא אלי נתן הנביא, והמו עלי מורשי לבבי, והוטל מכתבי, בין יד מחשבי, ענני וענגני כי נהגני, בכבוד ובכבדות, ויתן עלי את הנזר ואת העדות. עטפתי חליפותיו, וצנפני מצנפותיו, ותקפני בתועפותיו, מי יֶחְבַּשׁ נזריו, ומי ילבש כתריו, שערי צדק שעריו, והרי נשף הרריו, ונשפי חשק שחריו, יחוקק, וכל עצה יבוקק, וייעץ, וכל שבט ירעץ, וכל פה יאלם ובעל דברים יכלם. ואלה שירים יחברו, פה להם ולא ידברו, מעינותיהם נסתמו, וכאבן ידמו, לפני מקור לא יכזיבו מימיו, ולא יקדרו שמיו, ולא יעצרו גשמיו, השיקו אסמיו, והריקו בשמיו, מי הקשיב אל מליו, ירד המן עליו, דברותיו נפלאות ומחברותיו וראות, ים ודרום יאבדו, וממרום ידברו, הכזה תתפשהו מצרים? תכסוף אליו ירושלים, והארץ מרתים, צרור המור מתופש בידים ומחופש בין שדים, יגיד עליו ריחו ומה שיחו, מרקחי שמניו, יקראו אברך לפניו, ומפריו, יגלו את סתריו ושמו נתן טעמו ומעדני נועמו, החכם המופלא הנזר המעולה ושמו גדול מכלם מרנו ורבנו נתן החבר נזר החברים בן כבוד מרנו ורבנו שמואל החבר הצדיק ז"ל. מאת חלק מאוריו, ופלג מנהריו, השולח לבבו, טרם כתבו, הירא ורך הלבב להשיב על עניניו. האצלה בצאתי במחרשתי אֵתִי לקראת הכרתי והפלתי, אל גוי איתן, ומערכות נתן כבניהו ואיתן? מי אנכי ומה חיי ומה בקשתי ומאווי? עפר נקלה נִהְיָה ונחלה, דואג על עניניו, ועל חטאות נעוריו וזקוניו, ויתן פניו לעמוד על אדוניו, בתחנוניו, אורח נטה ללון והוא לוי והוא גֵר שם, במה יתקרב ואיכה יתערב, את הממשל והרהב ואת לשון הזהב? עצות מרחוק קראתי, וכלי נשאתי ונכנסתי ויצאתי, וטוב משתיקה לא מצאתי, נכלמתי והתבוששתי וממענה נואשתי, ומצאת לקראתו נחלשתי וקיר בעלטה גששתי וכעִוֵר מששתי ומחבואים בקשתי, עד אשר פגשתי, הנוגשים אצים, דוחקים ולוחצים מאת החכם המופלא השר הטפסר המעולה מר' ור' חלפון הלוי הקורא בשמך, מתעורר להחזיק בך, אדוני וגאוני, ירום ונשא וגבה מאד, העומד בינינו לחבר את לבבנו, בשליחות כתבינו וברירות אֲהָבינו, נגשני ואלצני הציקני והקיצני, ומבור עצלות הריצני, מתרפק ולא מתאפק לאמר לי לכה נא אנסכה, וכלה מעשיך, ותן תכן התכונה, כאשר בהיות תכן התבונה, ועשה עם הזקנה מעטה העדנה ודע לפני מי אתה עתיד נותן את החשבון, ואצל מי תכתוב ואצל מי תחתום. קוסמיו הבהילו וחרטומיו הגדילו עד הפרו את נדרי והתירו את אסרי, וימסו אסורי ויתחדשו נעורי ויתרגשו שירי ויתנגשו כנורי וַיִנָעֵר לנערות ואשחר את השחרות, ואכחש את השיבה ככחש את הגניבה וכחשיו בפני יענה. אז מדברותיו אצלתי ונפתולים נפתלתי ועם הארי יכלתי ובדל אזן הצלתי, והנפשי התלתי, כי אל סופרי המלך התמשלתי, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך.
ואדוני בחסדו ימחול לעבדו, ולא ידקדק אחריו ולא ישקול את דבריו, ולכן זכות ידינני ובדין חכמתו אל יביאני, והנה פרי רעיוני, ומכתב שגיוני, ומיטב הגיוני, כפי השג ידי ולשוני עד אשר אבוא אל אדוני ואשקוד על פתחיו, ללקט בדולחיו, ולשאת את שבחיו, הן אלה קצות ארחיו, ומעט מזוהר ירחיו, ועושה שלום במרומיו ירבה את שלומיו וישלים משלחמיו וילחם את לוחמיו ויקים את זממיו ובטוב יבלה ימיו והשלום בחותמיו אמן:
-
בתולת בת יהודה להרשד"ל ↩