טוֹב לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם

בְּיוֹם בָּצִיר רַךְ,

עֵת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת, נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת,

עֵת עֲנָנִים מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים, מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים,

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּסְתַּתֵּר לְרֶגַע, אַךְ כְּרֶגַע תּוֹפִיעַ שׁוּב

עִם אוֹרָהּ הַמָּתוֹק וְהַמְלַטֵּף –

טוֹב אָז לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם,

עַל הַחוֹל,

לְהַבִּיט עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים הַמִּתְנוֹעֲעִים כִּמְעַט קָט,

מִתְנוֹעֲעִים וּמִתְנוֹצְצִים,

טוֹב לְהַבִּיט בִּדְמָמָה וּלְהַרְהֵר:

כַּמָּה אֳנִיּוֹת חָלְפוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

כַּמָּה אֳנִיּוֹת צָלְלוּ פֹה בַמַּעֲמַקִּים,

כַּמָּה שְׁבָטִים וְעַמִים נִשְּׂאוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

מִי לַמִּלְחָמָה,

מִי לְהוֹשִׁיב אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת,

מִי לְגַלּוֹת תַּעֲלוּמוֹת,

אַךְ הֲנֶחְתְּמוּ עִקְבוֹתֵיהֶם עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

אַךְ הֲנִשְׁאַר לָהֶם זֵכֶר עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

הֵם חָלְפוּ יַחַד עִם הַגַּלִּים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִשָּׂאוּ,

הֵם גָּזוּ יַחַד עִם הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵפִיחוּ מִפְרְשֵׂיהֶם –

וְאַף עַל פִּי כֵן:

*

מַה יָּפֶה שִׁיר הַנֵּצַח שֶׁל הַיָּם

וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַה־מָּתוֹק…

רחובות, טבת תרפ"א