נַחַל שֶׁחָרַב… אֲבָנִים לְבָנוֹת, חֲרוּכוֹת מִשֶּׁמֶשׁ, מְרַפְּדוֹת עֲרוּצְךָ,
שָׁמָּה, בַחֹרֶף, בְּרֶדֶת הַגְּשָׁמִים, זֶרֶם עַז, פֶּרֶא הִתְפַּתֵּל וְסָעַר.
עַלִּיז גִּלְגַּלְתָּ מֵימֶךָ בֵּין פְּרָחִים, רָעוּ עֲדָרִים עַל שְׂפָתְךָ הַיְרֻקָּה,
נַעַר הָרוֹעִים, עוֹר־כְּבָשִׂים עַל גַבּוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת רַגְלוֹ בְגַלְךָ הַבָּהִיר
עַתָּה שָׁמַמְתָּ, גְּדוֹתֶיךָ חֲשׂוּפוֹת. זָעוֹת לְטָאוֹת עַל חוֹלָן הַלּוֹהֵט.
שְׁרִיקַת עֲדָרִים נָדַמָּה, וּבוֹדֵד אֵשֵׁב בֵּין אַבְנֵי עֲרוּצְךָ הֶחָרֵב.
אָהֹב אָהַבְתִּי בַחֹרֶף הָרַעֲנָן יֶרֶק גְּדוֹתֶיךָ וּבְדֹלַח גַּלֶּיךָ,
עַתָּה בַקַּיִץ, כִּי עָיֵף לְבָבִי, טוֹב לִי לְנַמְנֵם עַל חוֹלְךָ הַלּוֹהֵט.
חשון, תרפ"ב