לוגו
שָׂפָה תֵּלאָבִיבְרִית
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הָיָה לִי עֵץ. גֻּשׁ בֻּרְמָה.

נִתְרַחֵשׁ נֵס הִכָּה בָּרָק חֹר.

מִין אֱנשִׁי. פֶּתַח הַמִּין.

מִימִין הַחֹר אָדָם. מִשְּׂמֹאל


הַחֹר חַוָּה. בָּעֵת הַהִיא

מִי אָמְרָה

לַחֲקֹק לִי פֶּסֶל. אַךְ

טֹעֶנֶת חֵרֻת לַעֲשׂת. זְמַן רַב אָרְבָה לוֹ.


מִיָּדִי לִי לִי חָטְפָה לִי מִן הַיָּד אֶת הָעֵץ.

בְּיַד בַּרְזֶל קַר בְּמַכְשִׁיר קֵהֶה סִמְּנָה עָלָיו חָרִיץ עַל פְּנֵי הָעֵץ.

פִּיהָ חָסֻם. הִסְתִּירָה הַכֹּל.

זְמַן רַב אָרְבָה לוֹ.


אַתְּ צְרִיכָה לָקַחַת אֹנִים

לְמַהְפֵּכַת הָאֲדָמָה. אָדָם

הָרִאשֹׁן עִם כָּפֻל כְּפֻלִים וּמְכֻפָּל

וְחַוָּה מַבִּיטָה בּוֹ בְּמַקֹּר.


אֵיפֹה תְּפִלִּין שֶׁלִּי

דְּזַבִּין אַבָּא לְבַּר־מִצְוָה?

תָּלִיתִי בַּצְּרִיף בִּרְחֹב בֹּגְרַשֹּׁב,

וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְ“הֲדַסָּה”.


וְהָיָה כִּי לֹא תִּשְׁמַע לִי וְתַעֲשֶׂה פֶּסֶל כַּיֹּצֵא בָּזֶה רֹאשָׁנִים קְטַנִּים בְּמַיִם.

רֹאשָׁן הַמְגַמְגֵּם חַי־צֶמַח בַּאֲגַמְגַּם, דֻּ־חַיִּים בִּשְׂפַת־שְׁלֻלִית, וְזֶה פֶּסֶל לִשְׁנַיִם,

וַתִּסְחֹבִי מִן הָעֵץ מִן הָעֹבִי, וְתַעֲשֶׂה לָהּ עַל נֹשֵׂא קָטָן,

וְתַעֲשֶׂה לִי עַל נֹשֵׂא מִן הַקֹּנְגְרֶס, — כִּי אָז


אָרִים גַּרְזֶן, אֶתֵּן מַכָּה — וְהַךְ

הַגֻּשׁ עֵץ שֶׁלִּי לִשְׁנַיִם:

לָאָדָם הָרִאשֹׁן

וְלָאָדָם הַשֵּׁנִי.


לֹא אֻכַל לֹמַר אִם בְּשָׂרִי חָדַל לְפַרְפֵּר

מִיֹּם שֶׁמָּסַרְתִּי אֶת הַחֹמֶר לְיַד זָר.

הַחֹר הֻא הַחֹמֶר וְהַפֶּסֶל טְלַאי.

הַחֹר הֻא הַחֹמֶר וְהַפֶּסֶל אַנְטִי חֹמֶר.


כָּכָה כְּשֶׁיָּשַׁבְנֻ וְחִכִּינֻ עַד שֶׁחָזְרָה אֲרִיאֵלָה מֵחֶמְדַּת הַשְּׂחִיָּה וְהָיְתָה יָפָה

לִהְיֹת חַוָּה,

הָיְתָה הָעֵת —

הָעֵץ לֵלֵךְ לָבֹא לַחְטֹף לִתְפֹּס לִמְשֹׁךְ לִסְחֹב לִגְרֹר לִגְנֹב לְהָרִים לָעֻף לָקֻם לִקָּח לִבְרַח.


מִתְּנֻדֹת וְהִתְנֹדְדֻיֹּת לְבַקֵּשׁ.

הִתְגַּעְגְּעֻיֹּת לְבַקֵּשׁ. נַפְשָׁם

בַּבֻּלְעֵץ לִהְיֹת. מֵהִצְטַבְּרֻיֹּת

תִּקְוֹת בְּפֶסֶל עֵץ לִהְיֹת אַכְזָרִיֹּת מִדְבָּרִיֹּת.


אֶלֶף שָׁנִים הִתְחַבַּקְנֻ.

נָתַנֻּ אַהֲבָה יְהֻדִית.

עַד שֶׁבָּאֻ הַגֶּרְמָנִים

וְהָרְגֻ אֶת הַיְּהֻדִים.


שֻׁבִי נַפְשִׁי מֵהָעִיר. אַף

אֶחָד לֹא נִשְׁאַר מֵעִיר.

מִטֻּר הַבָּתִים אֵיפֹה שֶׁהַיְּהֻדִים חַם

הַפֹּלָנִים עָשֻׂ שִׁכֻּן קִיר.


עִם זִכְרֹנֹת מִתֵּל אָבִיב הַבַּיְתָה הֵבֵאתָ

לִקְרַסְנִיסְטַאוו. אַף אֶחָד לֹא

נִשְׁאַר בַּחַיִּים. עָבַרְתִּי אֶת

הַבְּדִידֻת. שֻׁבִי נַפְשִׁי. אֵין יֹצֵא


וְאֵין בָּא. וְאֵין לָצֵאת. כִּי

עֹד פַּעַם לָגֶשֶׁת לִמְקֹם הַבַּיִת. כִּי

לְעֹלָם אֶפָּרֵד. מִכָּל עֲיָרָה וְלָשֹׁן

אֵלֵכִי. אֹדְכֶם אוּנְדזֶער לָשֹׁן יִידִישׁ. לָשֹׁן שֶׁלָּנֻ. יִידִישׁ לֻשְׁן. אוּנְדזֶער יִידִישׁ לֻשְׁן, אֹדֵכִי.


לֹא לִבְקֹעַ לְשֹׁן תֵּל אָבִיב, הַתֵּלְאָבִיבְרִית,

לִשְׁתֵּי שָׂפֹת — לֹא וְלֹאכִי.

דַּי מִשְּׁנֹת הָעֶשְׂרִים

בִּקְּעֻ אֶת הָעָם חִלֵּקֻ וּפִלְּגֻ אֶת הַנֹּעַר חֵלֵכִי.


אִם לֹא לְדַבֵּר עִבְרִית,

אָז לְדַבֵּר פֹּלָנִית.

לֹא לְדַבֵּר יִידִישׁ.

יִידִישׁ הִיא חִידִישׁ. לֹא חִדֻּשׁ.


וְעַכְשָׁו מִתְעַטְּפִים וְאֹמְרִים:

“הַשָּׂפָה שֶׁל הַקְּדשִׁים”.

שֻׁבִי נַפְשִׁי לִמְקֹם הַבַּיִת לְהִפָּרֵד.

מֵאָז בָּאתִי לְתֵל אָבִיב אֲנִי נֹדֵד לִקְרַסְנִיסְטַאוו.


טו באב תשמו, 20 אוגוסט 1986.


"דּוּ־לְשֹׁנִיֻּת חַיֶּבֶת גַּם הַיֹּם

לִהְיֹת אַקְטֻאֶל". כָּךְ פָּסַק עֹרֵךְ

“יידיש־וועלט” הַיּשֵׁב בְּיִשְׂרָאֵל

וְכָךְ עֹזֵר לְעִנְיְנֵי לָשֹׁן הַיּשֵׁב בְּעִתֹּן.


אֵם אַחַת הָיְתָה לָעָם.

לָשֹׁן אַחַת הָיְתָה לָאֵם.

"לִהְיֹת יֹדֵעַ כָּל אָדָם: זֶה פֹּלָנִים לֹא אַוָּזִים

וְשָׂפָה מֵעַצְמָם אֹחֲזִים". (מִיקוֹלַי רֶאִי).


הַאִם נֵלֵךְ מִמָּקֹם לְמָקֹם לְבַקֵּשׁ מִלָּה?

שָׂפָה אַחַת מְדַבֶּרֶת אֵלַי.

שָׂפָה אַחַת מְדַבֶּרֶת אֵלֶיהָ.

שֻׁבִי נַפְשִׁי מִן הַיֵּאֻשׁ וּמִן הַיִּידִישׁ.


טו סיון– כד אלול תשמו, 22 יוני – 28 ספטמבר 1986