גּוּר־אֲרִי בְּעַכְבַּר־נִסּוּיִים

– לֹא אֲנִי אֶלָּא הוּא –

שׁוֹאֵג אֶל הַכַּר

בְּבֹקֶר לֹא־קָרוּא

“עִזְרִי לִי אִמָּא”

וְיוֹדֵעַ שֶׁמֵּתָה כְּבָר

וּמְזַנֵּק מִן הַמִּטָּה

מֵאֵימַת הַמָּבוֹךְ

לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם

כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים

וְלִנְעֹץ עוֹד סִכָּה

בַּמְּתִיחָה הַגְּדוֹלָה

אוּלַי יֵשׁ פִּתְרוֹן

וְהוּא נִסְתָּר מֵעַכְבָּר

וְאִם רַק יַגִּיעַ לְגֹב־הָאֲרָיוֹת

– יֵדַע.