כבעל השקפת־עולם יהודית־דתית־מסורתית, מחד גיסא, וכמעורה בחברה הישראלית בכללותה, ללא מחיצות בענייני דת ואמונה, מאידך גיסא – שקד ישראל ישעיהו על דרך מלכדת ומאחדת, שהוא היטיב להגדירה כ“קיום יחד – ולא דו־קיום” של דתיים וחילוניים.

תפיסתו היתה שעם קום המדינה בא גם תור־פריחה לדת ולקיום המצוות – אך כדי לקיים את הדת צריך לדאוג לקיומה של היהדות. דרושה סבלנות וסובלנות כדי לסגל את היהודים אל תורת היהדות ולהקטין את המרחקים שנתהוו ביניהם.

בשער זה הבאנו סקירות כלליות וגם התייחסויות ספציפיות לגילוייה השונים של הבעיה:

* הבחירות לרבנות הראשית

* הרצאה על מעמדה של הדת בישראל.

* המדינה כיסוד להתעוררות דתית.

* הרצאה בצוות־ישיבה על דת ומדינה (בית־ברל, 1971).

* “מיהו יהודי”.

* ישראל קודמין לתורה.