שׁוֹרַרְתִּי שִׁירִים… כָּל שִׁיר וּבִכְיוֹ,

כָּל שִׁיר וִיגוֹנוֹ הַכָּמוּס.

הוּקַל לְלִבִּי מִשְּׁאוֹנוֹ וְדָכְיוֹ,

אַךְ שִׁיר עוֹד אֶחָד בּוֹ עָמוּס.

וְזֶה הַמְהַמֶּה כְּמִזְמוֹר תְּהִלִּים,

רָצִיתִי סַפְּרוֹ בְּיוֹתֵר –

לוֹ לֹא מָצָאתִי כָּל נִיב וּצְלִילִים,

שָׁאַל הוּא וְאֵין לוֹ פּוֹתֵר.

תָּמִיד הוּא נִרְתַּע, תָּמִיד הוּא כָּרַע,

תָּמִיד נֶאֱלַם מַה־מִּסְכֵּן,

הִרְעִיד כְּגוֹזָל בִּשְׁאוֹג סְעָרָה,

נִצְנַף כְּאֶפְרוֹחַ בַּקֵן.

וְעֹז לֹא הָיָה לוֹ לָגֶשֶׁת לַתְּהוֹם,

חַיַּי בָּהּ עֹרְמוּ כְּגָדִישׁ,

הַצֵּץ בָּהּ כִּבְקֶבֶר אָבִיו רַךְ יָתוֹם,

לִפְתּוֹחַ בְּקוֹל בְּ“קַדִּישׁ”.

וּבְכָל זֹאת אֲקַו: יוֹם בָּא וְיֵרוֹם,

יוֹם בָּא וְהַשִּׁיר לִי יֻתַּן.

פָּשׁוּט כַּחַיִּים וְכַמָּוֶת עֵרֹם,

וְאֶת כָּל שֶׁהֻשְׁתַּק הוּא יְתַן.

אֶכְמָהָה אֵלָיו כִּסְתָו אֶל אָבִיב,

כְּלַיְלָה לַיּוֹם הַבָּהִיר.

מִכָּל שֶׁשְּׁדֵמַת חַיַּי לִי תָּנִיב

אַחַת אֲבַקֵּשׁ: זֶה הַשִּׁיר.

אֵילוֹן, תש“ד–תש”ה