מֵרֹאשׁ הַַגִּבְעָה שֶׂלְּיַד הַנַּחַל,

זֶמֶר קוֹלֵך לְאָזְנַי הִִגִּיעַ,

אֲנִי בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה:

בְּצֵל הַתֹּמֶר נָח, כִּי עָיֵף וְיָגֵעַ.

לִבִּי שָׁבוּר, גּוּפִי רָצוּץ, מְחַפֵּשׂ מַרְגּוֹעַ!

מֵאַהֲבָה נִכְזֶבֶת, מִבַּת חַוָּה בּוֹגֶדֶת,

בָּהּ שַׂמְתִּי כָּל מַעְיָנַי, עָלֶיהָ הִשְׁלַכְתִּי יְהָבִי.

רְאִיתִיהָ: תִּקְוָתִי וַחֲזוֹנִי, מְשׂוֹשׂ חַיַּי וְרוּחִי,

דִּמִּיתִיהָ לְסֶלַע עָלָיו אֶסָּמֵךְ, בְּעֵת רְעָדָה עָלָיו אֶתָּמֵךְ,

הָיְתָה גַאֲוַת לִבִּי, מְקוֹר בִּטְחוֹנִי.

בַּחֲזוֹן רוּחִי חֲשַׁבְתִּיהָ, כַּשֶּׁמֶשׁ בַּמַעֲרָב,

וְכַלְּבָנָה בַּמִּזְרָח – בִּשְׁמֵי חַיַּי.

כְּמַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם הָלְכָה בְּתוֹכִי,

טוֹפְפָה בְּרַגְלֶיהָ עַל נִימֵי נִשְׁמָתִי,

יָדֶיהָ, אָחֲזוּ בְּצִפּוֹר רוּחִי.

בַּת חַוָּה אַכְזָרִית זוֹ, שְׁמָהּ אַהֲבָה,

“אַהֲבַת גֶּבֶר בְּעַלְמָה”!

כִּבְסִיר אָטוּם, בְּקִרְבִּי רָתְחָה,

גּוּפִי הִרְעִידָה לְלֹא מְנוּחָה,

אוֹי לְמִי שֶׁנִּלְכַּד בְּרֶשֶׁת זֹאת הָאַהֲבָה.

חַיָּיו תְּלוּיִים לוֹ תָּמִיד מִנֶּגֶד,

לְלֹא מְנוּחָה אֹכֶל וּבֶגֶד,

כָּל יָמָיו לֹא יִרְוֶה מִמֶּנָּה

וּכְכָל שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתָהּ יַחְסְרֶנָּה,

יַסְפִּיק לָמוּת וְלֹא יְמַלְאֶנָּה!

נָע וָנָד אֲנִי עֲלֵי אֲדָמָה,

מְחַפֵּשׂ מַרְפֵּא לְאַהֲבָה נִכְזָבָה,

בְּטֶרֶם יִכְלוּ יְמֵי חֶלְדִּי,

כִּי עֲדַיִן לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה לְבֵיתִי,

דּוֹר אַחֲרַי לֹא הֲקִימוֹתִי!

אָכֵן, זָמִיר, קוֹלֵךְ פַּתַח סְגוֹר לִבִּי,

לְאָזְנֵךְ, שָׁטַחְתִּי סִפּוּרִי,

מְאֹרְעוֹת חַיַּי וְקוֹרוֹתַי,

אָנָּא אַל תָּנוּדִי לִי,

כִּי בְּיָדֵךְ לְהָקֵל סִבְלִי.

קוֹלֵךְ אֲשֶׁר אֵל הַזֶּמֶר חֲנָנֵךְ בּוֹ,

הֵאִיר לִבִּי, מִי יִתֵּן וְהוּא יִרְפָּאֵנִי,

כִּי אָהַבְתִּי חֶדְוָה וְלֹא עֶצֶב,

לִשְׁמֹעַ שִׁירָה וְלֹא בִּכְיָה,

לִרְאוֹת מְחוֹלְלוֹת, וְלֹא לִשְׁמֹעַ מְקוֹנְנוֹת.

לִבִּי שָׂשׂ אֱלֵי גִיל,

נַפְשִׁי מִתְרוֹנֶנֶת אֱלֵי שִׁיר,

תְּנִינִי זֶמֶר וְלֹא אֹכֶל,

הָבִי לִי שִׂמְחָה וְלֹא כְּסוּת,

אַהֲבָה, חֶדְוָה וּפְדוּת.

הִשְׁבַּעְתִּיךְ: הַגִּידִי לִי מִי אִמֵךְ וּמִי אָבִיךְ,

הֲבַת חַוָּה, אוֹ בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם?

כִּי אֶת קוֹלֵךְ אֶשְׁמַע, וּפָנַיִךְ לֹא אֶרְאֶה.

קוֹלֵך יְעוֹרְרֵנִי וּמוֹתֵחַ מֵיתְרֵי אַהֲבָתִי,

בְּצִיצִית רֹאשִׁי יֹאחֲזֵנִי, וּבְטַלְטֵלָה יְטַלְטְלֵנִי!

בּוֹאוּ חֲזוּ; מָה רַבָּה כָּאן הַדְּמָמָה,

צֹאן לֹא קוֹרֵא מֶה…מֶה… צִפּוֹר לֹא מְצַיֵּץ,

חֲמוֹר לֹא נוֹעֵר, אַרְיֵה לֹא נוֹהֵם,

שְׂדוֹת הַבָּר הַבְּשֵׁלִים מֻזְהָבִים,

מִתְרוֹנְנִים וּמִתְנוֹעֲעִים בְּשֶׁקֶט.

גַּם פִּרְחֵי הָאָחוּ, כּוֹרְעִים לְקוֹל הַזָּמִיר,

בַּדֵּי הַגֶּפֶן מוֹחֲאִים כַּף בְּדוּמִיָּה,

גַּם עֲצֵי מַלְכַּת הָאֱגוֹזִים, מְלַוִּים הַזֶּמֶר בִּנְקִישָׁה עֲדִינָה.

גַּם הָרוּחַ עָצְרָה נְשִׁימָתָהּ, כְּדֵי לְהַאֲזִין.

כָּל הַסּוֹבֵב עָמַד לִשְׁמֹעַ הַזֶּמֶר, וַאֲנִי תְּפִלָּה חֲרִישִׁית בְּלִבִּי;

לֵאמֹר: בּוֹאִי זַמְּרִי לְנַפְשִׁי הַנְּכֵאָה,

הוֹשִׁיטִי יָדֵךְ הַבְּרוּכָה לְעָזְרֵנִי,

וָאֶשְׁמַע קוֹל לוֹחֵשׁ לְאָזְנַי: "הִתְעוֹדֵד וּבוֹא אֵלַי,

בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה מִשְׁכָּנִי, אשֶׁר אֶתֶּנְךָ מְלוֹא חָפְנַי,

זֶמֶר אַהֲבָה אֲזַמְּרָה לְךָ."

לְמִשְׁמַע הַקּוֹל לֹא יַָדעְתִּי נַפְשִׁי, הַבְהָקִיץ

אוֹ בַּחֲלוֹם, דִּמְיוֹן אוֹ מְצִיאוּת,

מֵאָז שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל, אֲנִי הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ…

עוֹלֶה וְעוֹלֶה… וְאַהֲבָה לֹא מוֹצֵא…

אָנָּא, רֵעַי, חוּסוּ עָלַי, לִמְצֹא זֶמֶר אַהֲבָה לְנַפְשִׁי.