תָּמָרָה… תָָָָָָָָָָָָָָָָּמָרָה… שֶׁלִּי!

הֲתִשְׁמְעִי לְזַעֲקַת קוֹלִי,

לְשַׁוְעַת לִבִּי,

לְדִמְעוֹת עֵינַי, לְאֶנְקַת אַהֲבָתִי!..

טַעְמֵךְ הֶעָרֵב, בְּחִכִּי,

דִּבְשֵׁךְ וַחֲלָבֵךְ, תַּחַת לְשׁוֹנִי,

רֵיחַ בֵּית שֶׁחְיֵךְ בְּאַפִּי,

זֵעָתֵךְ נִמְהֲלָה בְּזֵעָתִי.

בְּחֵיקֵךְ שָׁכַבְתִּי, וְאַתְּ בְּחֵיקִי,

וּמִיֵּין עֲסִיסֵךְ וְגַם עֲסִיסִי,

יַחְדָּו מַצּוֹנוּ עַד אָבְדַן חוּשַׁי,

עָנֹג נִרְדַּמְתִּי, וּמֵאָז חָמַקְתְּ מִמֶּנִּי!..

יָצָאתִי לְבַקְשֵׁךְ בְּאֶשְׁכּוֹל הַתְּמָרִים,

מָצָאתִי רַבּוֹת מִכָּל הַמִּינִים!

לְכֻלָּן צֶבַע זָהָב מַבְרִיק,

שׁוֹבֵה לֵב וָעַיִן!..

כָּל אוֹהֵב טַעַם יְבַקְשֵׁן,

יִתְקָרֵב לִצְפּוֹת בְּיָפְיָן,

יְהַנֶּה לִבּוֹ וְעֵינָיו מֵחִנָּן,

זוֹ שֶׁתִּקְסֹם לְלִבּוֹ, יַחְפֹּן בְּקִרְבּוֹ.

אַךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּמָרָה שֶׁלִּי!..

דְּמוּתָהּ חֲקוּקָה בְּנַפְשִׁי,

בְּמִיצָהּ אֲרַוֶּה צִמְאוֹנִי,

לֹֹֹא מְצָאתִיהָ, אוֹי לְשִׁבְרִי…

מַיִם נִתָּן לִשְׁתּוֹת מִכָּל מַבּוּעַ,

מִכָּל אֹֹכֶל נִתָּן לִשְׂבֹּעַ,

לִישׁוֹן אֶפְשָׁר כָּל הַשָּׁבוּעַ,

אַהֲבָה, נִתָּן רַק מִתָּמָרָה… לִשְׂבֹֹֹֹּעַ!

תָּמָרָה שֶׁלִּי, אֵין כְּדֻבְשֵׁךְ.

יוֹצֵר הַתְּמָרוֹת, יְחִידָה יְצָרֵךְ,

אֵין כְּעֶרְכֵּךְ וְאֵין כִּדְמוּתֵךְ,

אָנָא אֲִני בָּא מֵאַהֲבָתֵךְ!

חוּשִׁי וּבוֹאִי אֵלַי,

כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפִּי,

וְאִתָּהּ, פּוֹרַחַת אַהֲבָתִי,

הִזָּהֲרִי, אַל תְּאַחֲרִי!!..

פֶּן יִקְמַל צִיץ אַהֲבָתִי,

וְאִתָּהּ נַפְשִׁי,

בִּלְעָדַיִךְ לֹֹֹא אוּכַל לִחְיוֹת,

רוּחַ אַפֵּךְ הוּא רוּחַ אַפִּי..!