¹

נסתלקה דמות מקורית של סופר בישראל, שכל הווייתו האנושית והיצירית אמרה ייחוד. היה חוטר מגזע משפחה ספרדית החיה בארץ-ישראל כשלוש מאות שנה. נתן חלק סגולי לספרות העברית והגדיל את מפתה. עד בואו היתה הספרות העברית המודרנית עוסקת בתיאור כנסת ישראל שבגולת אירופה ואמריקה. היהדות הספרדית היתה מחוץ לתחום ראייתה. בורלא החזיר לנו יבשת יהודית שלמה ובדרך זו השלים את תמונת-העולם היהודית. בסיפוריו הגדולים והקטנים גילה לפנינו את יהדות ספרד על כל שלל טיפוסיה ואת ארחות חייהם של ילדי ירושלים ושל אלה שמקרוב באו. כך חיבר חוליה חדשה לשלשלת הזהב של היצירה העברית.

והוא עשה זאת ברוב כשרון, בחן ובחסד, באהבה ובכוח-עיצוב אמנותי. הוא חפר במכרות ההווה והעבר של היהדות הספרדית והעלה מתוכם מטמונים: דיוקנאות אנשים ונשים, הווי מנומר קן דורות, שאיפות משיחיות, יצרים טובים ורעים, התנגשויות ופיוסים, כלומר, חשף עולמות גדולים ותוססים, ובזה מסר לנו בורלא מפתח להיכל חייה של החטיבה המפוארת הזאת.

סממני כתיבתו וחיוניות דמויותיו עשאוהו לסופר שיש לו קהל-קוראים גדול, שחיבב אותו והוציא לו מוניטין.

יהודה בורלא היה פעיל לא רק בחיי הספרות, אלא גם בחיי הציבור. היה מורה, מחנך, שליח ציבור. נשיא אגודת הסופרים. בעל עין יפה ולב רחב, אוהב את הבריות. ישרות ותום היו בו.

הוא מת בשיבה טובה, תוך מתח של יצירה, כשרחשי הוקרה נתונים לו מכל חלקי העם.

זכרו ויצירתו יהיו חיים לדורות.