הדקלרציה (הצהרת בלפור) היא קצרה ופשוטה, ואפילו כללית וסתמית ביותר. יש כאן הודאה ברורה בזכותו של העם העברי על ארץ מולדתו ההיסטורית, אבל אין כאן הגדרה ברורה בדבר תכנה וגבולותיה של אותה זכות.

ראוי לנו, שנדע את דרכנו, ואף המאורע הגדול אל¹ נא יסמא את עינינו: לא הדקלרציה של הממשלה האנגלית, ואף לא פסק-דינו של קונגרס השלום יחזירו לנו את ארץ מולדתנו, אלא עבודתנו אנו, עבודת הבנין והיצירה, שאינה יודעת מנוחה ולאות. הדקלרציה האנגלית פותחת פרספקטיבות רחבות לעבודת הגאולה שלנו, אבל עצם העבודה תעשה על ידנו. ארץ אינה ניתנת במתנה, אף אינה נקנית מתוך כבוש במלחמה, אלא היא הולכת ונכבשת טפח אחרי טפח בזיעת אפיהם של בניה-בוניה. נצחון גדול נצחה היום תקותנו הלאומית: כרוזה של הממשלה האנגלית מבשר לנו, כי בית-דין העמים הבא עתיד להודות בזכותנו ולהכשיר מתוך כך את התנאים הפוליטיים ההכרחיים לעבודת התחיה שלנו. עכשיו אין לנו אלא להשתמש בנצחון לשם המשכה של המלחמה הגדולה שלנו, מלחמת הכבוש מתוך עבודה. הדקלרציה האנגלית לא רק מכריזה על זכותנו אלא גם מזכירה לנו את חובתנו. השעה הגדולה מטילה עלינו תעודה גדולה. אנו נתבעים לעבודת הגאולה, גאולה של מפעל ויצירה. ועבודה זו מעכשיו כל יום זמנה. הגיעה שעת הסדור וההכשרה של העליה החדשה.

אם דבר זה נלמד מן הדקלרציה האנגלית – עתידה זו שתשמש פרשת דרכים והתחלת תקופה חדשה בדברי ימי ישראל.