אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אֲצַפֶּה לְאוֹרֵךְ,

יוֹמִי חָשַׁךְ וְלֵילִי אָרַךְ,

סָהֲדִי בַּמְרוֹמִים, אֶעֱרֹג לָךְ,

אֶהֱמֶה וְאֶתְפַּלֵּל לְקַרְנֵי אוֹר שֶׁלָּךְ.

הֲתַקְשִׁיבִי לְקוֹלִי, לֶעֱנוּת נַפְשִׁי,

הֶעָדַיִךְ, יַגִּיעַ כְּאֵב לִבִּי,

זַעֲקוֹת בִּכְיִי וּמְרוֹרִי,

הֲלַשָּׁמַיִם יִשָּׁמַע קוֹל עֱנוּתִי.

מִיּוֹם הִתְאַכְזֵר לִי אֵלִי,

וְנָטַל נִשְׁמַת אִשְׁתִּי

וְאֶל הַשָּׁמַיִם לָקַח סַעֲדִי,

נֶחָמָה לֹא רָאִיתִי.

אִתָּהּ נִלְקְחוּ חֶדְוַת לִבִּי,

מְאוֹר חַיַּי, אֵם בָּנַי,

בֵּיתִי, מָגִנִּי וְאוֹר יִשְׁעִי,

“מִבְטַחִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי”.

מֵאָז מוֹתָהּ:

מֵעֵינַי לֹא פָּסְקָה דִמְעָה,

עַד כִי יָבֵשׁ מְקוֹרִי,

וְנִטַּל מְאוֹר עֵינִי.

אֵלִי, כֹּה הִתְאַכְזַרְתָּ לִי,

נָטַלְתָּ רַעְיָתִי אֲהוּבָתִי,

בָּזֹאת לְךָ לֹא הָיָה דַי,

נָטַלְתָּ, גַּם מְאוֹר עֵינַי.

לוּ אֵדַע מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ,

כִּסֵּא בּוֹ תֵּשֵׁב לְשָׁפְטֵנִי,

כִּי אָז אֹחֲזָה בְּכִסְאֶךָ,

לֵאמֹר: מַדּוּעַ הִקְצַפְתָּ עָלַי אַפֶּךָ?

מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי,

מָה עוֹלַלְתִּי, כִּי תִּתְעַלֵּל בִּי,

אִתְּךָ אֶתְיַצְּבָה בְּמִשְׁפָּט אִתִּי,

עַד אֲשֶׁר תּוֹכִיחַ אַשְׁמָתִי!

אַתָּה יְצַרְתַּנִי וְאַתָּה בְּרָאתַנִי,

אַתָּה חִיִּיתַנִי, וַתַּעְלֵם עֵינְךָ מִמֶּנִּי,

וּלְצָרוֹת הַזְּמַן הִשְׁלַכְתַּנִי,

וַתִּקַּח אִשְׁתִּי וּמְאוֹר עֵינִי.

אִם תִּתְיַצֵּב לְמִשְׁפָּט אִתִּי

אוֹכִיחַ כִּי לֹא אָשַׁמְתִּי וּפָשַׁעְתִּי!

בְּעוֹלָמְךָ: בְּשָׁלוֹם וּבְצֶדֶק הִתְהַלַּכְתִּי,

בְּתֹם וּבְמִישׁוֹר נָהַגְתִּי.

וּמַדּוּעַ תַּפְלִילֵנִי, תִּסְתּוֹלֵל בִּי,

הִסְתַּרְתָּ עֵינֶיךָ מִמֶּנִּי, הִקְשַׁחְתָּ לִבְּךָ כְּלַפַּי,

אַתָּה לְבַדְּךָ פָּסַקְתָּ דִינִי וְעִנִּיתַנִי,

לוּ שָׁמַעְתָּ לִי, כִּי אָז הִצְדַּקְתַּנִי!

אָכֵן, הִתְיַצְּבָה לְמִשְׁפָּט אִתִּי,

אִם אֶרְשַׁע, הֵן דַּנְתַּנִי,

אִם אֶצְדַּק: שַׁלֵּם תְּשָׁלֵּם דְּמֵי עִנּוּיִי!

רַק אָז: כִּסְאֲךָ יִכּוֹן לָעַד!