בְּמַעֲלֵה הָהָר דִּדִּיתִי רַגְלִי,
נִשְׁעָן עַל מַקְלִי,
נֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם לְהָשִׁיב רוּחִי.
אָכֵן זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי.
אַתְּ, עָבַרְתְּ מִמּוּלִי,
אֲנִי מִימִין הָרְחוֹב וְאַתְּ מִשְּׂמֹלִי
וּכְאִלּוּ לֹא רְאִיתִינִי,
הִמְשַׁכְתְּ בְּדַרְכֵּךְ וְהִתְעַלַּמְתְּ מִמֶּנִּי.
יַחֲסֵךְ זֶה, כִּבְחֶרֶב דְּקַרְתִּינִי,
תַּמָּתִי, הֵן מְאֹד יָקַרְתְּ לִי!
מִכְּבָר נֶאֱמַר: “עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה!”
לָכֵן, אֲנִי סוֹלֵחַ לָךְ בְּכָל מָאֹדִי.
אָכֵן, הָיוּ יָמִים טוֹבִים,
עֵת שָׁכַבְתְּ בְּחֵיקִי
וְנָשַׁקְתְּ בְּלַהַט לְמִצְחִי,
אָז, שְׁנֵינוּ הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים!
אָז נִשְׁבַּעַתְּ לֵאמֹר:
לְעוֹלָם לֹא אֶעֶזְבֶךָּ,
וַאֲנִי עֲנִיתִיךְ לֵאמֹר:
עַד יוֹם פָּקְדִי לֹא אֶעֶזְבֵךְ!
בָּא עֵת, חָמַקְתְּ מִמֶּנִּי,
אֵין שָׁלוֹם לִידִידִי וְרֵעִי,
אֵין בְּרָכָה לְשׁוֹכֵב חֵיקִי,
בְּעֵינַיִךְ, אֶל הַשָּׁמַיִם תַּבִּיטִי!
לְבַקֵשׁ מֵאֱלֹהֵי אֱלֹהַיִךְ,
סְלִיחָה עַל שְׁבוּעָתֵךְ?
הַתָּרַת נִדְרֵךְ?
אוֹ אוּלַי תִּתְפַּלְּלִי: “חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”?
הֲיִי נְבוֹנָה וְחִדְלִי מִתִּקְוָה,
הָיוּ יָמִים טוֹבִים גַּם לָךְ גַּם לִי,
וְלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד… לִי וְגַם לָךְ!
זֹאת זִכְרִי, הָאָדָם כְּצֵל עוֹבֵר!
בָּא מֵהֶעָפָר וְאֶל הֶעָפָר יָשׁוּב.
בָּאוּ יְמֵי זִקְנָה לִי וְגַם לָךְ!
וְלַזְּקֵנִים, מֵהַשָּׁמַיִם לֹא עוֹזְרִים!
לָכֵן שׁוּבִי אֵלַי,
וְאָשׁוּבָה אֵלַיִךְ… נֵעָזֵר זֶה בָּזֶה,
וְכִימֵי קֶדֶם נְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ
עַד בּוֹא יוֹם פְּקֻדָּתֵנוּ!