הִתְעוֹרַרְתִּי בְּרֹאשֹ מְעֻרְפָּל וּמְעַט סְחַרְחַר.

אָנָּא, כְּתֹב שִׁיר כְּנֶגְדִּי , אָמַר, אוּלַי אֶתְבַּהֵר בְּמִקְצָת

וְאֶמְצָא אִזּוּן.

אֵין לִי מַה לִּכְתֹּב, אָמַרְתִּי, הַנַּח.

לֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁהַיּוֹם יֵרֵד גֶּשֶׁם? אָמַר.

הַשָּׁמַיִם אֲפֹרִים רַק בְּחֶלְקָם, אָמַרְתִּי, בְּחֶלְקָם זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְלֹא רָאִיתָ שֶׁהַנַּחֲלִיאֵלִי הִגִּיעַ בַּלְּסוּטָה הַתְּכֻלָּה שֶׁלּוֹ

וְגַם הַזַּרְזִירִים כְּבָר כָּאן וּמְזָרְזִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּלַהֲקוֹתֵיהֶם?

כֵּן, כֵּן, רֵיחַ גֶּשֶׁם, אָמַרְתִּי.

הַשַּׁחֲרוּר מְסַלְסֵל סִלְסוּלִים כְּמַלְכַּת הַלַּיְלָה בַּ“חֲלִיל הַקֶּסֶם”

וְסִלְסוּלָיו מוֹשְׁכִים עֲנָנִים שְׁחֹרִים מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח

וְהִנֵּה טִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת דּוֹפְקוֹת בַּקַּרְקַע הַקָּשָׁה

כְּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס לְחֶדֶר שֶׁל מַאֲרִיךְ בְּשֵׁנָה

וְהַטִּפּוֹת כְּבָר לֹא טִפּוֹת אֶלָּא חוּטֵי פְּנִינִים זְעִירוֹת

תְּלוּיוֹת בָּאֲוִיר הָאֲפַרְפַּר, עוֹדָן זוֹהֲרוֹת כָּלְשֶׁהוּ בְּזֹהַר אַחֲרוֹן

וּפִתְאֹם רַעַם כְּאִלּוּ עֵדֶר בִּיזוֹנִים שָׁאַג בְּאַחַת שְׁאָגָה אַדִּירָה

שֶׁמּוֹסִיפָה וּמִתְגַּלְגֶּלֶת בְּעַרְבוֹת הָרָקִיעַ.

צִפּוֹר לֹא נִרְאֲתָה וְלֹא נִשְׁמְעָה עוֹד, כִּי עָנָן נִשְׁבַּר וְגשֶׁם נִתַּךְ

כְּמוֹ הַר שֶׁצָּנַח בִּן־רֶגַע לְתוֹךְ עַצְמוֹ, כְּמוֹ הַמָּרוֹם הָפַךְ תְּהוֹם פְּעוּרָה.

מַה שִּׁיר. כָּל הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת.