כִּי הַכְּאֵב נִמְשָׁךְ לַפֶּצַע וְהַפֶּצַע נִמְשָׁךְ לַכְּאֵב.

כִּי אֵין קָרוֹב לְלִבְּךָ כְּזֶה שֶׁאָבַד, וְאָהוּב עָלֶיךָ כְּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ.

לֹא, אֵינִי זוֹכֵר אוֹתָהּ.

אֵינִי רוֹצֶה לִזְכֹּר.

אַתָּה טוֹעֵן כִּי שַׁשְׁטִין שָׂמָה לִי מַלְכֹּדֶת וְשׁוּב וְשׁוּב

אֲנִי נִלְכָּד בָּהּ?

הֲרֵי יְמֵי חֻפְשַׁת הַקַּיִץ שָׁם הָיוּ דְּבִיקִים מִשִּׁעֲמוּם

דְּבִיקִים כְּמוֹ לוֹכְדֵי הַזְּבוּבִים שֶׁנִּתְלוּ מִן הַתִּקְרָה

שְׁחֹרִים מֵרֹב פְּגָרִים, אַף כִּי יְמֵי הַיָּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הֻרְשֵׁיתִי

לִמְזֹג אֶת הַבִּירָה בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל אֲחִי סָבִי הַחוֹרֵג

וִימֵי הַפִּינְג־פּוֹנְג עִם אַלְפִי נוֹיֶר, בְּנוֹ שֶׁל הַקַּצָּב הַכָּשֵׁר

וְגַם יְמֵי הַטִּיּוּל בַּיַּעַר עִם הַר הַחוֹל הֶחָבוּי

וְכַמּוּבָן הָאֵרוּעַ הַחַדְפַּעֲמִי, הַלֹּא־יֵאָמֵן שֶׁל פְּתִיחַת קוֹלְנוֹעַ אַחַת לְשָׁבוּעַ

אַחֲרֵי שֶׁשַּׁשְׁטִין חֻבְּרָה לְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל, וְאַחֲרֵי הַבְּכוֹרָה –

מְנַת גְּלִידָה בְּקוֹנְדִיטוֹרְיָה “לֶבֶּל” – כָּל אֵלֶּה הָיוּ.

אֶת הַמָּוֶת הִכַּרְתִּי רַק מֵרָחוֹק, כִּמְעַט לֹא מוּחָשׁ, כְּשֶׁדּוֹד סָמִי

(שֶׁכְּלָל לֹא הָיָה דּוֹד אֶלָּא אֲחִי סָבָתִי) נִפְטַר בְּבֵית הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי.

הוּא הָיָה רַק שְׁמוּעָה. דּוֹדָה הֶדְוִיג שְׁחוּמַת הָעוֹר וּשְׁחֹרַת הַשֵּׂעָר

נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בַּחֲנוּת הַמַּכֹּלֶת־וְהַבַּדִּים בְּכִכַּר הַשּׁוּק, וְרַק יַנְקוֹ

הַצּוֹעֲנִי (שֶׁהַיּוֹם נִקְרָא רוֹמָה) עוֹד רָבַץ עַל מַדְרֵגוֹת הַחֲנוּת

וְשָׁתָה סְפִּירְט נָקִי.

הַקַּיִץ נִשְׁאַר אוֹתוֹ קַיִץ כָּל הַשָּׁנִים.

הָעֶפְרוֹנִים לֹא מָצְאוּ סִבָּה מַסְפֶּקֶת לְהֵאָלֵם אוֹ לְהִתְאַבֵּן.

הַדְּגִיגִים לֹא פָּסְקוּ מִמְּחוֹלָם הַמְכֻסָּף בְּמֵימֵי הַמִּיָוָה.

הָאַוָּזִים גִּעְגְּעוּ וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהָטִיל בֵּיצִים.

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת אֶת שַׁשְׁטִין לְבָנַי וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלָּה לִשְׁקֹעַ

מָצָאתִי בַּיִת אֶחָד וִיחִידִי שֶׁעַל קִירוֹ נִתָּן הָיָה לִקְרֹא בִּמְטֻשְׁטָשׁ

הוֹסְטִינֶץ, כְּלוֹמַר מָלוֹן. יָצְאָה לִקְרָאתִי זְקֵנָה וְשָׁאַלְתִּי אִם נוּכַל לָלוּן שָׁם.

הוֹ לֹא, אֵין כְּבַר מָלוֹן, אָמְרָה. הַבֵּן (כָּעֵת נִזְכַּרְתִּי, הֲרֵי זֶה מַחַצֶ’ק,

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ, הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי בִּשְׁנָתַיִם, מִפְּרוּעֵי הַפּוֹרְעִים)

נָפַל בַּמִּלְחָמָה. נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אָמְרָה.

וְאֶת הַגְּרִינְוַאלְדִים הִכַּרְתְּ? שָׁאַלְתִּי.

מִשְּׁתִיקָתָהּ עָלָה פִּתְאֹם, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ וְלָמָּה, הַסְּבַךְ הַקּוֹצָנִי הַכַּדּוּרִי

הַבִּלְתִּי חָדִיר שֶׁעַל פָּנָיו עָבַרְנוּ כָּל פַּעַם בַּדֶּרֶךְ לִרְחֹץ לְיַד הַמִּנְסָרָה.

פַּחַד הָיָה נוֹפֵל עָלַי שֶׁנְּחָשִׁים יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ, וְשֵׁדִים.

לֹא מִמֶּנּוּ יָצְאוּ.