הוּא תּוֹקֵף אוֹתִי.

כָּל הַזְּמַן הוּא תּוֹקֵף אוֹתִי.

הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ לִי.

גַּם לֹא בַּלַּיְלָה.

הוּא מִתְיַשֵּׁב עַל לוּחַ לִבִּי.

אֲנִי חוֹלֵם עָלָיו.

הָיִיתִי זוֹרֵק אוֹתוֹ, מְחַסֵּל אוֹתוֹ.

הָיִיתִי שׁוֹבֵר לוֹ אֶת הָרֹאשׁ.

אַחַר־כָּךְ הוּא מִתְחַנֵּף כְּמוֹ חָתוּל:

שַׁלְוָה, שָׁלוֹם נִצְחִי, הוּא לוֹחֵשׁ, דְּאִיָּה קַלִּילָה

לְאֶרֶץ־אֵין־גְּבוּלוֹת.

לֹא עוֹד אֶחָד, לְבַד.

אוּלַי. אוּלַי כָּךְ. אוּלַי אֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַחְשֹׁב עָלָיו.

אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב.

אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֵיךְ הוּא בֶּאֱמֶת.

לְהִתְיַדֵּד אִתּוֹ?

הוּא מַפְרִיעַ לִי בְּעוֹדִי קוֹרֵא סֵפֶר.

אֲנִי יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַבַּיִת וּמַאֲזִין לְצוּפִית

וְהִנֵּה, הוּא מוֹפִיעַ.

רַק בְּכָתְבִי עָלָיו הוּא זוֹנֵחַ אוֹתִי.

אַתָּה שׁוֹאֵל אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ?

הוּא.

זֶה שְׁמוֹ. הוּא הוּא.

כַּמַָּה יָפוֹת הַנַּסְטוּרְצִיּוֹת וְהַנּוּרִיּוֹת

בָּאוֹר הָרַךְ.