אִם הַכֹּל שָׁקֵט כְּמוֹ הַנֵּץ הַצּוֹפֶה לְעַכְבָּר־שָׂדֶה

לְנָחָשׁ קָטָן, לְאֶפְרוֹחַ –

מַדּוּעַ הַקּוֹלוֹת בַּזִּמְזוּם הַכִּמְעַט־לֹא־נִשְׁמָע

בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב?

מַדּוּעַ הַצְּלָלִים צָפִים וְעוֹלִים שֶׁאֲפִלּוּ צְלָלִים אֵינָם?

מָה אוֹמְרִים הַקּוֹלוֹת הַכִּמְעַט־לֹא־נִשְׁמָעִים?

חֲרָקִים זְעִירִים, יַתּוּשִׁים, זְבוּבוֹנִים בְּנֵי יוֹמָם

מָה אוֹמְרִים צִלְלֵי הַקּוֹלוֹת, מָה אוֹמְרִים?

יָפִים הַחַיִּים בְּלִי מִסְתּוֹר, וַעֲשׂוּיִים לְהַפְתִּיעַ.

הִנֵּה אַתָּה חַי וַאֲנַחְנוּ זוֹכְרִים. הַאִם עוֹדֶנּוּ

הַבֶּכִי בֵּין צַלְעוֹתֶיךָ הָאֵימָה בְּעֵינֶיךָ הַאִם פִּיךָ פָּעוּר בְּזַעֲקָתֵנוּ?

בְּדָמָהּ שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַצֵּל מִתְפַּשֵּׁט מֵעַל עֵשֶׂב הָעֶרֶב

וְהַצִּיקָדוֹת פּוֹתְחוֹת בְּצִרְצוּרָן הַנִּצְחִי, רֵיק מֵרַחֲמִים.