הָיֹה הָיוּ אַרְבָּעָה שׁוֹטִים בִּכְפָר אֶחָד. הִפְלִיגוּ בְּטִפְּשׁוּתָם כְְּדֵי כָךְ, שֶׁלֹּא נִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר יֵאוֹת לְהַעֲסִיקָם בַּעֲבוֹדָה כָּלְשֶׁהִי וְהָיוּ רְעֵבִים לְחֹפֶן אֹרֶז. בָּאוּ הַשּׁוֹטִים לִפְנֵי זְקֵנָה אַחַת וְאָמְרוּ לָהּ:
– אִשָּׁה טוֹבָה, אִשָּה טוֹבָה! – הָבִי לָנוּ עֲבוֹדָה.
עָנְתָה לָהֶם הַזְּקֵנָה:
– לְכוּ אֶל הַשָּׂדֶה וְהָבִיאוּ לִי אֲלֻּמּוֹת סְכָךְ לְכִסּוּי גַּג מְעוֹנִי.
הָלְכוּ הָאַרְבָּעָה אֶל הַשָּׂדֶה וְחָזְרוּ אִישׁ אִישׁ וַאֲלֻמַּת סוּף עַל כְּתֵפוֹ. אָמַר שׁוֹטֶה אָלֶף:
– אִשָּׁה טוֹבָה, אִשָּה טוֹבָה! – הֵיכָן אַנִּיחַ אֶת הַסְּכָךְ שֶׁהֵבֵאתִי לָךְ?
עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה:
– לֵךְ, יְדִידִי, וְהַנַּח אֶת הַסְּכָךְ מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטְבָּח.
קָרָא שׁוֹטֶה בֵּיִת:
– אִשָּׁה טוֹבָה, אִשָּה טוֹבָה! – הֵיכָן אַנִּיחַ אֶת הַסְּכָךְ שֶׁהֵבֵאתִי לָךְ?
עָנְתָה הָאִשָּׁה וְאָמְרָה:
– לֵךְ, יְדִידִי, וְהַנַּח אֶת הַסְּכָךְ מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטְבָּח.
וְכָךְ שָׁאַל שׁוֹטֶה גִימֶל. וְכָךְ שָׁאַל שׁוֹטֶה דָלֶת. וְהָאִשָּׁה הַטּוֹבָה מְשִׁיבָה לְכָל שׁוֹטֶה וְשׁוֹטֶה בְּנַחַת וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
מִשּׁסִּיְּמוּ מַחֲזוֹר רִאשׁוֹן, שָׁבוּ בַּשֵּׁנִית אָל הַשָּׂדֶה, וְשׁוּב בָּאוּ לִפְנֵי הַזְּקֵנָה וַחֲבִילוֹתֵיהֶם עַל כִּתְפֵיהֶם וְשׁוּב הֵחֵלּוּ מַקִּיפִים אוֹתָה בִּשְׁאֵלוֹת בָּזֶה אַחַר זֶה: הֵיכָן עֲלֵיהֶם לְפָרֵק מַשָּׂאָם. וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הַזְּקֵנָה עוֹנָה בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל רַךְ:
– מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטְבָּח.
לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַחֲסוּדָה. וְכַאֲשֶׁר חָזְרוּ וּבָאוּ וּפָתְחוּ פִּיהֶם בְּאוֹתָה הַשְּׁאֵלָה, נָזְפָה בָּהֶם בְּרֻגְזָה:
– שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! שֶׁמָּא תַנִּיחוּ אֶת חֲבִילוֹת הַסְּכָךְ עַל קָדְקֳדִי – וַחֲסַל סֵדֶר שְׁאֵלוֹת…
נִזְדָּרְזוּ הַשּוֹטִים וְהֵטִילוּ אֶת הַסּוּף בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל הָאִשָּׁה– וְהַזְּקֵנָה הַנְּדִיבָה כָּרְעָה נָפְלָה, לְלֹא רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּה.
נִתְקַהֲלוּ הַשְּׁכֵנִים מֵעֲבָרִים וּמִשֶּׁרָאוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָה בָּעֲרָה בָּהֶם חֲמָתָם וְהִתְנַפְּלוּ עַל הַשּׁוֹטִים לְהַכּוֹתָם. וּמִשֶּׁסָּפְגוּ מַלְקוֹת עַד בְּלִי דַי, נָתְנוּ הָאִכָּרִים גַּרְזֶן בִּידֵיהֶם וְשִׁלְּחוּם אֶל הַיַּעַר, לְהָבִיא עֵצִים לַאֲרוֹן מֵתִים, לִקְבוּרַת הַזְּקֵנָה הַמִּסְכֵּנָה.
הָיוּ אַרְבַּעַת הַיְדִידִים מֱשׁוֹטְטִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל יַעַר-בְּרֵאשִׁית. רָאוּ לִפְנֵיהֶם עֵץ עֶבֹת. אָמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
– זֶהוּ!
אָמַר שׁוֹטֶה אָלֶף:
– אֲנִי שֶׁהַזָּרִיז בְּכֻלְּכֶם הִנְנִי – אֲטַפֵּס וְאֶעֱלֶה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת וּבְמַשָּׂא גוּפִי הַכָּבֵד אֲכוֹפֵף אֶת הָעֵץ וְיֵקַל עֲלֵיכֶם לְהַפִּילוֹ.
קָרְאוּ וְעָנוּ כָּל הַשּׁוֹטִים בְּמַקְהֵלָה:
– יָפֶה דִבַּרְתָּ, אָח. עֲלֵה וְהַצְלַח. וְאָנוּ נַמְתִּין לְךָ לְמַטָּה וְנַטֶּה כְּתֵפֵינוּ לַעֲמֹס אֶת גֶּזַע הָעֵץ, לְמַעַן לֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ לִטְרֹחַ אַחַר־כָּךְ וּלְהַגְבִּיהוֹ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אָמְרוּ וְעָשׂוּ. הָיָה שׁוֹטֶה אָלֶף חוֹטֵב בְּגַרְזֶן וְשׁוֹטֶה בֵּית מְטַפֵּס כִּסְנָאִי וּשְׁנַיִם הָאֲחֵרִים מַטִּים שִׁכְמָם לַעֲמֹס אֶת הַמַּשָּׂא. וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְהָעֵץ כָּרַע־נָפַל בְּכָל כָּבְדּוֹ וַיִּמְחַץ רָאשֶׁיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַשּׁוֹטִים אֲשֶׁר עַל הָאֲדָמָה וְהַשְּׁלִישִׁי נָפַל וְנֶחְבַּל. נוֹתַר רַק הַשּׁוֹטֶה הָאֶחָד וְהַגַּרְזֶן בְּיָדוֹ. יָשַׁב לְיַד גּוּפוֹת חֲבֵרָיו, מְצַפֶּה. יָשַׁב וְיָשָׁב עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר הַשּׁוֹטֶה שֶׁנֶּחְבַּל מִן הַהֶלֶם וּפָנָה אֶל חֲבֵרוֹ בִּשְׁאֵלָה:
– מָה אֵרַע לִשְׁנֵי אַחֵינוּ הַטּוֹבִים הַמֻטָּלִים פֹּה עַל יָדֵנוּ – הַאִם הֵשִׁיבוּ נַפְשָׁם אֶל אָדוֹן הַבּוּדְהָא, אוֹ רַק נִרְדְּמוּ וְהֵם נָמִים שְׁנַת יְשָׁרִים?
עָנָה הַשּׁוֹטֶה הַמְהַרְהֵר וְאָמַר:
– בֹּקֶר טוֹב, דּוֹדָנִי. כְּבָר הִתְעוֹרַרְתָּ מִשְּׁנָתְךָ?
– כִּמְדֻמַּנִי, עֵר אָנֹכִי – עָנָה הַלָּה כִּמְהַסֵּס. – אֲבָל הַשְּׁנַיִּם הָאֲחֵרִים עוֹדָם יְשֵׁנִים. נֵשֵׁב, אֵפוֹא וּנְחַכֶּה עַד אִם יֵעוֹרוּ…
יָשְׁבוּ שָׁעָה. יָשְׁבוּ שְׁעָתַיִם. יָשְׁבוּ יוֹם. יָשְׁבוּ יוֹמַיִם.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּלִישִׁי וְהִנֵּה חוֹטֵב־עֵצִים אָץ לְדַרְכּוֹ. רָאָה הַהֵלֶךְ אֶת גּוּפוֹת הַמֵּתִים מִתַּחַת לָעֵץ וְאֶת הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים הַיּוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים וּפָנָה אֲלֵיהֶם בִּתְמִיהָה:
– מָה הָעִנְיָן, דּוֹדָנִים? – שָׁאַל בִּדְאָגָה.
– מְחַכִּים אָנוּ לֵחֲבֵרֵינוּ שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ. – עָנוּ שְׁנֵי הַשּׁוֹטִים.
הִשְׁתּוֹמֵם חוֹטֵב־הָעֵצִים בְּלִבּוֹ וְהוֹסִיף:
– הַאֵין אַתֶּם רוֹאִים, כִּי חַבְרֵיכֶם אֵין עוֹד רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּם?!
– כָּךְ?! – עָנוּ הַשּׁוֹטִים בִּשְׁאֵלָה. – וְאֵיךְ תֵּדַע כִּי אָמְנָם מֵתִים הֵם?
– שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, – הֵנִיד חוֹטֵב-הָעֵצִים רֹאשׁוֹ – הַאֻמְנָם אֵין חֹטֶם לָכֶם וְלֹא תָחוּשׁוּ בְּרֵיחַ הַבָּאֳשָׁה הָעוֹלֶה מִן הַגּוּף הַמֵּת!…
אָמַר וְהָלַך. וְהַשְּׁנַיִם – יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים.
יָשְׁבוּ שָׁעָה, יָשְׁבוּ שְׁעָתַיִם. יָשְׁבוּ יוֹם, יָשְׁבוּ יוֹמַיִם.
לְבַסּוֹף הֵצִיק לָהֶם הָרָעָב מְאֹד. אָמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
– מַה נַּעֲשֶׂה?
אָמַר הַשּׁוֹטֶה הָאֶחָד:
– כִּמְדֻמַּנִי, רֵיח בָּאֳשָׁה אֲנִי מֵפִיץ – סְבָרָה, כִּי מֵת אָנֹכִי.
אָמַר הָאַחֵר:
– אַף אֲנִי חָשׁ בְּרֵיחַ בָּאֳשָׁה הָעוֹלֶה בְּאַפִּי – אֵין זֹאת, כִּי גַם אֲנִי מֵת.
הִשְׁתַּטְּחוּ הַשְּׁנַיִם מְלֹא קוֹמָתָם עַל הָאֲדָמָה, עָצְמוּ עֵינֵיהֶם וְשָׁכְבוּ בְּשֶׁקֶט, בְּלִי לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל. אוֹתָהּ שָׁעָה הָלַךְ וּבָא פִּיל וְרוֹכְבוֹ, וּשְׁנֵי הַשּׁוֹטִים חוֹסְמִים בְּפָנָיו הַדֶּרֶךְ.
– קוּמוּ-עוּרוּ, עַצְלָנִים! פַּנּוּ הַדֶּרֶךְ! – קָרָא אֲלֵיהֶם הָרוֹכֵב מֵעַל גַּבֵּי הַפִּיל.
– אֵיךְ נָקוּם וְאֵיךְ נֵעוֹר! – עָנוּ וְאָמְרוּ שְׁנֵי הַשּׁוֹטִים בְּמַקְהֵלָה – סְבָרָה, כִּי מֵתִים אֲנַחְנוּ!
– חַכּוּ מְעַט, פּוֹחֲזִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, תֵּכֶף וּמִיָּד אֲשִׁיבְכֶם לְחַיִּים, – גָּעַר בָּהֶם הָרוֹכֵב בְּרֻגְזָה. הֶחֱלִיק וְיָרַד מֵעַל גַּבֵּי הַפִּיל וְּפָגַע פַּעַם וּפַעֲמַיִם בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁל שְׁנֵי הַשּׁוֹטִים בְּקְצוֹת הַפִּגְיוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. קָפְצוּ וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ, שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים:
– פִּגְיוֹן קְסָמִים הוּא, הַמְחַיֶּה מֵתִים. אָנָּא אָחִינוּ, הָבָה לָנוּ פִּגְיוֹנְךָ וְנִתֵּן לְךָ תְּמוּרָתוֹ גַּרְזֶן זֶה שֶׁבְּיָדֵינוּ.
שָׂמַח הָרוֹכֵב לִמְצִיאָה בִּלְתִּי צְפוּיָה, שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ בְּהֶסַּח־הַדַּעַת. נָטַל אֶת הַגַּרְזֶן בְּיָדוֹ, עָלָה עַל גַּבֵּי הַפִּיל וְהִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ. יָצְאוּ גַם שְׁנֵי הַשּׁוֹטִים לַדֶּרֶךְ. הָלְכוֹ וְהָלְכוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר, אֲשֶׁר שִׁכֵּל אֶת בִּתּוֹ הַיָּפָה.
– הָבָה, אָח יָקָר, וְנַחֲזִיר אֶת בִּתְּךָ לְחַיִּים בְּפִגְיוֹן־קְסָמִים זֶה שֶׁבְּיָדֵינוּ, – הִתְיַמְּרוּ הַשְּׁנַיִם.
שָׂמַח וְעָלַץ לִבּוֹ שֶׁל הָאָב, וְהִבְטִיחַ לְשַׁלֵּם לָהֶם כִּגְמוּלָם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי סַפִּירִים וְאֹדֶם, כְּכָל אֲשֶׁר תֶּחֱשַׁק נַפְשָׁם. בִּקְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם לַהֲנִיחָם בִּיחִידוּת עִם גְּוִיַּת הַנַּעֲרָה הַמֵּתָה, וּמְבֻקָּשָׁם נִתֵּן לָהֶם. אַךְ יָצָא הָאָב מִן הַחֶדֶר נָטְלוּ הַשּׁוֹטִים אֶת הַפִּגְיוֹן בְּיָדָם וְהָיוּ פּוֹגְעִים וְדוֹקְרִים וְחוֹתְכִים בְּגוּפָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה וּבְפָנֶיהָ עַד לְבִלְתִּי הַכִּירָהּ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, אַך נִכְנַס הָאָב לַחֶדֶר וְרָאָה כֵּיצַד הִשְׁחִיתוּ הַשּׁוֹטִים אֶת גּוּפַת בִּתּוֹ הַיָּפָה, נִתְחַלְחֵל וַיִּקְרָא לִמְשָׁרְתָיו וַיְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהַלְקוֹת אֶת הַשּׁוֹטִים עַד זֹב דָּם. הָיוּ הַשְּׁנַיִם בּוֹכִים וּמְיַלְּלִים וְקוֹרְאִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
– אָדוֹן רַב-חֶסֶד, אָדוֹן רַב-חֶסֶד, רַק לְמַלֵּא מִשְׁאֶלֶת לִבְּךָ אָמַרְנוּ, כִּי רְעֵבִים אָנוּ, וְאֵין גַּרְעִין אֹרֶז בְּסַלֵּנוּ.
– שׁוֹטִים, שׁוֹטִים! – הוֹרָה אוֹתָם הָאָב הַשַּׁכּוּל. – כִּי יִרְאֶה אָדָם נַעֲרָה מֵתָה מֻטֶּלֶת לְפָנָיו, חַיָּב הוּא לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת וְלוֹמַר: “הוֹ, אָחוֹת, לָמָּה עֲזַבְתִּינוּ? כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עָלַיִךְ יֶאֱבַל לִבֵּנוּ…”
שׁוּב הִפְלִיגוּ הַשּוֹטִים לְדַרְכָּם, הָלְכוּ וְהַלְכוּ עַד שֶׁבָּאוּ לְבַיִת מוּצָף אוֹרוֹת רַבִּים וְקוֹל שִׂמְחָה וְקוֹל שָׂשׂוֹן עוֹלֶה מִמֶּנוּ. נִזְדָּרְזוּ וְהִתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, וּבְהִגָּלוֹת לִפְנֵיהֶם הַכַּלָּה בְּמַלְבּוּשֵׁי חֲתֻנָּתָהּ, חִבְּקוּהָ וְגִפְּפוּהָ וְהֶעֱטִירוּ עַל רֹאשָׁהּ אֹרֶז קָלוּי, כַּנָּהוּג, וְקָרְאוּ וְאָמְרוּ בְּקוֹל גָּדוֹל: “הוֹ, אָחוֹת! לָמָּה עֲזַבְתִּינוּ? כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עָלַיִךְ יֶאֱבַל לִבֵּנוּ.”
נִדְהֲמוּ קְרוּאֵי הַשִּׂמְחָה לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר בְּפִי הַזָּרִים, הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם בֵּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים וְהִכּוּם וְהִלְקוּם עַד זֹב דָּם.
– שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, – אָמְרוּ לָהֶם. – כִּי תִזְדַּמְּנוּ לְשִׂמְחָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם, עֲלֵיכֶם לָשִׁיר וְלִרְקֹד וְלוֹמַר עַד מָה מְאֻשָּרִים אַתֶּם.
שׁוּב הִפְלִיגוּ הַשּׁנַיִם לְדַרְכָּם, לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ וְרַק מַלְקוֹת אֵין־סְפֹר סָפְגוּ. הָלְכוּ וְהָלְכוּ עֲדֵי בָאוּ לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ מִתְקוֹטְטִים בְּקוֹל רָם. מִהֲרוּ הַשּׁוֹטִים וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת וְהֵחֵלּוּ רוֹקְדִים מִסָּבִיב לַזּוּג הַמִּתְקוֹטֵט וְשָׁרִים שִׁירָה עַלִּיזָה: “שְׁמֵחִים אָנוּ! מְאֻשָּׁרִים אָנוּ! הָבוּ אֹרֶז לָנוּ…”
שָׁמְעוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, פָּסְקוּ מִן הַקְּטָטָה וּפָעֲרוּ פִּיהֶם בְּתִמָּהוֹן. וּלְאַחַר שֶׁנִּתְאוֹשְׁשׁוּ מְעַט, הִשְׁלִימוּ זֶה עִם זוֹ וְהֵחֵלּוּ מַכִּים אֶת הַשּׁוֹטִים עַד זֹב דָּם.
– שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! – אָמְרוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה – כִּי תִּרְאוּ אִשָּׁה וּבַעֲלָהּ מִתְקוֹטְטִים, עֲלֵיכֶם לְנַסּוֹת וּלְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְכָךְ תֹּאמְרוּ לָהֶם: “הִמָּנְעוֹ מִכַּעַס, בְּנֵי-אָדָם, הֲרֵי אִישׁ וְאִשָּׁה אַתֶּם!”
הָלְכוּ הַשּׁוֹטִים הָלְאָה, הָלְכוּ וְהָלְכוּ, עַד שֶׁבָּאוּ לִשְׂפַת הַנָּהָר. רָאוּ שְׁנֵי שְׁוָרִים בְּרִיאֵי־בָּשָׂר מְנַגְּחִים זֶה אֶת זֶה בְּקַרְנֵיהֶם. אָצוּ הַשּׁוֹטִים לְהַפְרִיד בֵּין הַמִּתְנַגְּחִים. וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים לָהֶם:
– הִמָּנְעוּ מִכַּעַס, בְּנֵי-אָדָם, הֲרֵי אִישׁ וְאִשָּׁה אַתֶּם.
הִתְנַפְּלוּ הַשְּׁוָרִים הַנִּצִּים עַל הַשּׁוֹטִים בְּשֶּׁצֶף-קֶצֶף וּנְגָחוּם בְּקַרְנֵיהֶם.