דּוֹהֶה בִּכְאֵב מְיֻמָּן

צְחוֹק אַבָּא שֶׁאֵינֶנּוּ.

זְמַן כְּמוֹ שֵׂעָר, מַאֲפִיר נָגוֹז

כְּמוֹ רַחַשׁ יַעַר

נֶחָמָה שֶׁל אִמָּא,

אִמָּא שֶׁהָפְכָה עָנָן.

חֹרֶף חָדָשׁ בָּא

וְהַכִּנּוּי הָעַרְמוּמִי – אֲבִיבִים:

חוֹלְפִים עָלֵינוּ אֲבִיבִים!

אָדָם שׁוֹתֵל אֶת הַפֶּרַח

וְהַפֶּרַח שׁוֹתֵל בּוֹ קֶמֶט,

מַבְשִׁיל עַד נְשִׁירָה –

נוֹפִים שְׁקוּפִים וַאֲפֹרִים,

עַד שֶׁמַּאֲפִילָה שֶׁמֶשׁ